קיימות עדויות להתיישבות באזור כבר בתקופת הברזל, אך רק במאה השביעית, עם הגיעם של ראשוני הסלאבים, החלה התיישבות משמעותית. ב-1004 מסר הקיסר היינריך השני את המבצר ואת אדמותיה של בלד לבישוף של בריקסן, שבדרום טירול. היא נותרה בשליטת הבישופים עד לראשית המאה ה-19, אז עברה לידי בית הבסבורג.

יופיו של המקום נודע כבר בימי הביניים, אך במאה ה-18 היו ששקלו לייבש את האגם כדי להשתמש בחרסית שבקרקעיתו לייצור לבנים. ב-1855 פתח יזם שווייצרי מרחצאות, והפוטנציאל התיירותי של העיירה החל להתממש. התיירות קיבלה תנופה משמעותית ב-1870, עם חנוכת קו הרכבת בין ליובליאנה לפילאך, שעבר ליד בלד.

בבלד שכן מעון הקיץ של משפחת המלוכה ששלטה בממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים בין מלחמות העולם.