אנשי הקצ'ואה (בשפת קצ'ואה: Quechua) הם אינדיאנים, החיים בהרי האנדים באמריקה הדרומית, במדינות פרו, אקוודור ובוליביה. הקצ'ואה הם צאצאים ישירים של אימפריית האינקה, ששלטה במשך מאה שנים לפני הגעת הספרדים לדרום אמריקה, והייתה תרבות מפותחת במיוחד. שפתם היא שפת הקצ'ואה, שהייתה השפה של אימפריית האינקה, שהשתרעה מקולומביה בצפון עד צ'ילה בדרום. היה להם מערך ממשלתי מפותח יחסית לתקופה, שגבתה מיסים מאזרחיה, בכסף וביבול חקלאי. מחסנים עצומים שימשו לאחסון של המזון שלאחר מכן הופץ בתקופות של בצורת ורעב. בנוסף, היה להם צבא גדול שבאופן קבוע כבש והגדיל את שטח האימפריה, והרחיב אותה גם מבחינה דמוגרפית. כשהגיעו הכובשים הספרדים לדרום אמריקה בתחילת המאה ה-16, הקיסר וואינה קאפק כבר מת מנגיף. באימפריה התחוללה מלחמת אזרחים, והם נחלו תבוסה בקרב נגד הספרדים.

רוב אנשי הקצ'ואה חיים היום בהרי האנדים ונשענים מבחינה כלכלית על חקלאות (מייצרים מעט יותר ממה שהם צורכים) ורעיית צאן. במאה ה-21 הפכו ההיסטוריה והתרבות של הקצ'ואה למקור לגאווה לאומית גדולה, ושפת הקצ'ואה נחשבת לשפה משנית רשמית בפרו, בוליביה ואקוודור. ישנם בתי ספר באזור הרי האנדים המציעים חינוך והשכלה בשפה זו. מעבר לכך, חפצי האומנות הייחודיים והלבוש המסורתי הפך לסמל תרבותי במדינות האנדיות וכלי למשיכת תיירים. פסטיבלים כמו האינטי ריימי נערכים מתחילתם ועד סופם רק בשפת הקצ'ואה.

כיום, אף על פי שאנשי הקצ'ואה מפוזרים ברחבי דרום אמריקה ואין "מדינת קצ'ואה", יש מספר גדול מאוד של מסורות מן העבר שעדיין מתקיימות אצל המסטיסים. במקרים מעטים ויוצאי דופן באזורים מסוימים, ישנן קומונות שעדיין פועלות בשיטת ה"איילוס" - רשתות עצמאיות של משפחות, שמחזיקות שטחים נרחבים בתור "קומונה" וחלים עליהן חובות עבודה משותפים. מבחינה כלכלית, ה"איילוס" מתקיימים על חקלאות בעיקר. הבתים בנויים בצורה פשוטה ולא יציבה, רמת החיים נמוכה ואי השוויון והפערים החברתיים בולטים במיוחד באזורים אלה.