שטיח הפרחים ב-2008

במקום בו שוכנת כיום הכיכר פעל שוק כפי הנראה עוד במאה ה-11. כתב-יד משנת 1174 מזכיר "שוק נמוך" (forum inferius) הממוקם לא רחוק מהמקום שבו נהר הסן מתחיל להיות עביר לכלי שיט, כך שהתאפשרה בו פריקה וטעינה של הסירות. רובע מסחרי זה, הנושק לכנסיית ניקולאס הקדוש (פטרון הסוחרים), היה אפוא שטח פתוח במקום שבו הייתה ביצה שיובשה, על הדרך העתיקה שחיברה בין פלנדריה וחבל הריין. דרך זו כונתה בשם סטנווך (steenweg, כלומר "דרך-אבן", משום שהייתה הראשונה באזור שרוצפה באבנים - מילה זו משמשת עדיין בהולנדית במשמעות של "רחוב ראשי").

בתחילת המאה ה-13 נבנו שלושה מבני מסחר בין הכיכר והסטנווך: שוק בשרים שנבנה לפני רובע הקצבים, שוק לחם ושוק בדים. מבנים אלו, שהיו שייכים לדוכס בראבנט, איפשרו להציג את הסחורה לראווה במקום מוגן מפגעי מזג-האוויר, ולפקח על העסקאות במטרה לוודא תשלום מיסים. ניהול הכיכר החל מתחילת המאה ה-14 משקף את עליית חשיבותה של הרשות העירונית המקומית, שהורכבה מנציגי הסוחרים והגילדות, למול סמכות מעמד האצילים השליט. עקב מחסור כרוני בכסף, ויתרו הדוכסים יותר ויותר על חלקים מזכויות היתר שלהם בכל הקשור לתעשייה ומסחר, ומכרו אותן בכסף למועצת העיר. לאחר שבנתה העיר בניין חדש ומפואר עבור שוק הבדים ב-1362 (באותה תקופה נבנו שוקי בדים גם בערים השכנות לוון ומכלן), היא קנתה את הבתים שחסמו את הכיכר והרסה אותם כדי לפנות מקום לבית העירייה. הבניין המרשים שנבנה בהדרגה בין 1401 ו-1455 הפך את הכיכר למרכז של סמכות עירונית, משקל-נגד לסמכות השלטונית המרכזית שייצג ארמון קאודנברך, במעלה הגבעה בקרבת מקום. על כל פנים, סמכותו של הדוכס נכחה גם בכיכר: "בית הלחם", מול בית העירייה, איבד את תפקידו המסחרי והפך למרכז שלטוני של הדוכס, שבו נאספו מיסים ונערכו משפטים. סביב הכיכר נבנו בתיהם של גופים עשירים, ובעיקר הגילדות השונות, שהשפעתן הלכה וגברה.

לאחר הפצצת בריסל ב-1695, שבה נשרפו רוב המבנים בכיכר, נבנתה הכיכר מחדש, והפעם בסגנון בארוקי מפואר. במהלך מאות השנים הבאות נפגעה הכיכר מספר פעמים; בסוף המאה ה-18 הרסו מהפכנים מקומיים חלק גדול מסמלי "המשטר הישן" ופסליו. בכמה מהבניינים נערכו שינויים, רבים מהם לא מוצלחים, שכללו סיוד או טיוח של החזיתות, הסרת קישוטים, וכן לכלוך כתוצאה מזיהום אוויר. ראש העיר בסוף המאה ה-19, שארל בולס, היה תומך נלהב בשיקום ושימור המורשת האדריכלית של העיר, ובימיו שופצו או נבנו מחדש רבים מהבניינים בכיכר.

הכיכר הגדולה שמרה על תפקידה המסחרי ככיכר שוק עד ה-19 בנובמבר 1959. בשנות השמונים של המאה ה-20 נאסרה בה תנועת מכוניות.

 הכיכר במבט מדרום-מזרח - משמאל, בית העירייה. מימין לשמאל: "מלך ספרד", "המריצה", "התיק", "הזאבה", "הקרן", "השועל". לחצו על התמונה להגדלה.