על ההר, ובמיוחד בצידו המזרחי, התגלו 101 ריכוזים של פטרוגליפים, המתארים בעלי חיים, בני אדם, דרקונים, צורות גאומטריות וגרמי שמים כמו השמש והירח. יצירות אלה של אמנות סלע מתוארכות לתחילת היישוב במקום בתקופת הברונזה האמצעית. בהיותו הר בודד, סימן הר סולימאן את מיקומה של העיר אוש בליבו של עמק פרגנה, והיה מעין מגדלור יבשתי לבאים אליה בדרך המשי.

ההר היה למקום עלייה לרגל כבר לפני 1500 שנים, דהיינו זמן רב לפני הגעת האסלאם לאזור, והפולחן הנוהג במקום מערב יסודות מוסלמים עם יסודות קדם-מוסלמים. על ההר קמו שבעה-עשר מקומות פולחן הנמצאים עדיין בשימוש והמחוברים זה לזה בשבילים, ומקומות נוספים רבים שננטשו. מכיוונים מסוימים מזכיר ההר אשה הרה כורעת, וייתכן שדימוי זה הוליד את המסורת כי נשים שלא הצליחו ללדת, יזכו בילד אם יפקדו את המקום. עוד גורסת המסורת כי נשים הרות ילדו ילד בריא אם יבקרו בו. נוסף על סגולות אלה, יוחסה להר הקדוש היכולת לרפא כאבי ראש וכאבי גב ולהעניק אריכות ימים.

האתר הידוע ביותר על ההר הוא "מסגד תח'ת-א סולימאן" ("כס שלמה") או "בית באבור", שראשיתו בשנת 1497, כאשר באבור, מלך פרגנה ולימים מייסד האימפריה המוגולית, הקים לעצמו בקתה ומסגד פרטי על פסגתו המזרחית של ההר (מסומן על ידי הדגל על הפסגה הימנית שבתמונה בתבנית). עם השנים השתלבו המסורות אודות סולימאן ובאבור. המבנה חרב ברעידת אדמה בשנת 1853 אך נבנה מחדש. בשנות ה-60 של המאה העשרים נהרס המבנה בהתפוצצות מסתורית, שיש המייחסים אותה למשטר הסובייטי שביקש להילחם במעמדו הקדוש של ההר, והוקם שוב לאחר עצמאות קירגיזסטן ב-1991. בנוסף שוכן על ההר מוזיאון להיסטוריה ולתרבות שנחצב בדופן ההר (הפסגה השנייה משמאל בתמונה בתבנית) בתקופה הסובייטית (הכביש העולה להר מוביל אליו ושם הוא מסתיים).

למרגלותיו המזרחיות של ההר שוכנים בית קברות מוסלמי, מוזיאון לתולדות דרך המשי, המאוזוליאום של אסף בן ברכיה[1] (יועץ למלך שלמה, לפי המסורת המוסלמית) ומסגד רבאט עבדוללה ח'אן.