חרחורין (במונגולית: Хархорин), הנקראת בשפה העתיקה קארקורום, היא עיר חרבה במחוז אובורחאנגאי במונגוליה. העיר שימשה כעיר הבירה של האימפריה המונגולית במשך כ-30 שנה. פירוש שמה העתיק הוא "אבנים שחורות" או "חומות שחורות".

ג'ינגיס חאן הורה על בניית העיר ב-1220^{[דרוש מקור]}, והיא נבנתה על גדות נהר אורחון בידי אוגדי חאן ב-1235, כשהיא משמשת כמקום מגורים לסוחרים פרסים ובעלי מלאכה סינים. על אף שהייתה רשמית בירת האימפריה, לא הייתה העיר מקום משכנו של החאן שנהג לחיות, כמו שליטים נוודים רבים, במגורים ניידים מחוץ לגבולותיה. קארקורום שימשה יותר כבסיס אספקה ולא כעיר בירה של ממש. בתקופת שלטונו של מונגקה חאן הורחבו גבולות העיר והיא תועדה לראשונה בידי מגלי ארצות אירופאים ב-1246.

בתקופת שלטונו של קובלאי חאן הועברה ה"בירה" לדאדו (כיום: בייג'ינג), וקראקורום הפכה לבירת פרובינציה בלבד. על אף שהייתה בירתה של שושלת יואן הצפונית למשך כמה שנים, נהרסה העיר בעקבות סכסוך בין פלגי המונגולים, וב-1388 נטבחו תושביה בידי פולשים סיניים.

ב-1585 הקים השליט הקאלאקי אבדאי חאן מנזר בודהיסטי בעיר בשם ארדנה זו (במונגולית: "מאה אוצרות"), שנבנה בעיקר מחורבותיה של הבירה המונגולית לשעבר והיה המנזר הבודהיסטי הראשון במונגוליה. הריסות קארקורום העתיקה נתגלו ב-1889 בידי החוקר הרוסי נ"מ יאדינסטב. כיום שואפים חלק מהמונגולים למקם את עיר הבירה בחרחורין ולא במיקומה הנוכחי אולן בטור.