העיר של קרקסון (בצרפתית: Cité de Carcassonne) היא עיר עתיקה ומצודה מימי הביניים בעיר קרקסון הצרפתית, במחוז אוד, בחבל הארץ אוקסיטניה (לשעבר לנגדוק-רוסיון) השוכנת על גבעה בגדה הימנית של נהר אוד, בחלק הדרום-מזרחי של העיר.
המוניטין של העיר נובע ממערכת הביצורים המרשימה שלה, הבנויה בשיטה של חומות כפולות באורך 3 ק"מ, שמבוצרות ב-52 צריחים ומגדלים.[1]
כבר בתקופה הנאוליתית היה ישוב במקום. המצודה נבנתה בתקופת האימפריה הגאלית, כך שהיא מיושבת באופן רצוף מזה כ-2,500 שנים, והיא ראתה את הרומאים, הסרצנים, מסעות הצלב, ואת הממלכה הוויזיגותית.
העיר התחילה כיישוב של האימפריה הגאלית. במאה ה-3 לספירה, הרומאים החליטו להפוך אותה לעיר מבוצרת. היא סופחה לממלכה הצרפתית בשנת 1247 לספירה, ושימשה גבול צרפתי חשוב בין צרפת וכתר אראגון.
בשנת 1659, לאחר הסכם הפירנאים, שבמסגרתו הפך מחוז רוסיון לחלק מצרפת, העיר איבדה את משמעותה הצבאית. ביצוריה ננטשו והיא הפכה לאחד מהמרכזים הכלכליים של צרפת, בעיקר עקב תעשיית טקסטיל הצמר.
העיר המבוצרת של קרקסוןבשנת 1849 ממשלת צרפת החליטה להרוס את ביצורי העיר. ז'אן-פייר קרוס-מיירוויי ופרוספר מרימה, שהיה ארכאולוג והיסטוריון מוערך, הובילו קמפיין לשמירה על המצודה כאתר היסטורי. הקמפיין נשא פרי ורתם את תושבי המקום להתנגדות להחלטת הממשלה, אשר הפכה בעקבותיו את החלטתה. בשנת 1853 החלו עבודות שיקום לעיר. האדריכל אז'ן עמנואל ויולה-לה-דוק היה אחראי לחידוש המצודה. עבודתו של ויולה-לה-דוק ספגה ביקורת במהלך חייו כבלתי הולמת לאקלים והמסורות של האזור. לאחר מותו בשנת 1879, עבודת השיקום נמשכה על ידי תלמידו, פול בוסווילוואלד, ומאוחר יותר על ידי האדריכל נודט.[2]
המצודה שוחזרה בסוף המאה ה-19, ובשנת 1997 נוספה לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו.[3]
הוספת תגובה חדשה