הר K2 (נודע גם בשמות פסגת גודווין־אוסטן, לאמבה פהאר, צ'וגורי, קצ'ו ודאפסאנג) הוא הר גבוה ברכס קארקוראם, שנמצא על גבול סין וצפון פקיסטן. גובהו 8,611 מטר, והוא ההר השני בגובהו בעולם לאחר האוורסט, שגובהו 8,848 מטר.

ההר נחקר לראשונה על ידי אירופים בשנת 1856, עת משלחת בראשותו של הנרי האברשאם גודווין אוסטן כינתה אותו "K2": ‏"K" היא האות הראשונה של שם הרכס "קארקוראם". "2" מפני שזו הייתה הפסגה השנייה שראה באופק.

הניסיון המקצועי הראשון לטיפוס על ההר נעשה ב־1903, אך רק לאחר חמישה ניסיונות מאומצים ויקרים שנכשלו, נכבשה פסגת ההר ב־31 ביולי 1954 על ידי משלחת מטפסים איטלקית בראשותו של ארדיטו דסיו. שני המטפסים שהגיעו לפסגה הם לינו לצ'דלי ואקילֶה קומפניוני.

האישה הראשונה שהעפילה לפסגת K2 היא ואנדה רוטיאקביץ' מפולין, ב־1986. חמש הנשים שניסו לטפס על הפסגה אחריה נספו כולן (שלוש מהן בדרכן חזרה – למשל, אליסון הרגריבס), נסיבות שהובילו לאמונה טפלה כי ההר מקולל למטפסות הרים.

K2 נחשב להר קשה יותר לטיפוס מהאוורסט, ולמעשה ההר הקשה ביותר לטיפוס בעולם. נכון לאוגוסט 2018, רק 367 מטפסים הגיעו לפסגה. שניים מהם הגיעו פעמיים (לשם השוואה: על הר אוורסט העפילו 4,000 מטפסים עד שנת 2013). נכון ל-2021, בניסיונות ההעפלה ל-K2 ניספו לפחות 91 מטפסים, מתוכם 13 בשנת 1986 לבדה. כלומר יש בערך מטפס אחד שמת במהלך ניסיון טיפוס על ה-K2 על כל ארבעה מטפסים שהגיעו לפסגתו. לפי נתון זה, ה-K2 הוא ההר המסוכן בעולם לטיפוס. בעונת הטיפוס של 2006 הגיעו רק ארבעה מטפסים לפסגת K2. ארבעה מטפסים קיפחו את חייהם בניסיונות העפלה כושלים. זהו היחס הירוד ביותר של הגעה לפסגה כנגד מספר הקורבנות.

באוגוסט 2008 הגיעו ביחד 18 מטפסים משבע משלחות שונות לפסגה. המטפסים הגיעו לפסגה מאוחר מאוד, בסביבות 18:30, ולא הספיקו לרדת ממנה בשעות האור. ביומיים הבאים נספו במהלך הירידה 11 מהם, ורק שבעה ניצלו. לשניים מהם כרתו מאוחר יותר את כל אצבעות הרגליים, שקפאו.

ב-16 בינואר 2021 קבוצה של עשרה מטפסים מנפאל היו הראשונים לטפס לפסגת ה-K2 בחורף. זו הייתה הפסגה האחרונה מעל 8,000 מטר שטרם טיפסו אליה בחורף.