בכמה מגרסאות תאוריית הנדידה ההודו-ארית נטען כי ההודו-ארים נדדו להודו דרך מעבר ח'ייבר. הפלישות דרך המעבר שתועדו בהיסטוריה הן של דריווש הראשון ושל אלכסנדר מוקדון. מאוחר יותר פלשו המוסלמים דרך המעבר להודו והקימו את האימפריה המוגולית ב-1526. הצבא הבריטי פלש לאפגניסטן דרך מעבר ח'ייבר ונלחם באפגניסטן שלוש מלחמות; במלחמה האנגלו-אפגנית הראשונה (1839-1842), ב-1878-1880 וב-1919. ג'ורג' מולסוורת', איש הצבא הבריטי ב-1919, אמר: "כל אבן בח'ייבר נספגה בדם". הסופר רודיארד קיפלינג כינה את המעבר: "חיתוך חרב דרך ההרים".

מצפון למעבר ח'ייבר נמצא אזור שבט המולאגורי ומדרום למעבר נמצא אזור שבט האפרידי של חבל טירה. תושבי המעבר עצמו משתייכים לשבט אפרידי. במשך השנים מאז הגעת הפתאנים לאזורים הסמוכים למעבר התייחסו מטות השבטים הפתאנים, במיוחד האפרידי והשינווארים האפגניים, אל שטח המעבר כנחלתם וגבו מס מהנוסעים שביקשו לעבור בביטחון במעבר. מאחר שגביית המס הייתה מקור ההכנסה העיקרי של השינווארים, ניסיונות של שליטי האזור להפסיק את גביית המס נתקלו בהתנגדות עזה מצד אנשי השבטים.

בשל סיבות אסטרטגיות סללו הבריטים אחרי מלחמת העולם הראשונה, תוך כדי עבודות הנדסיות נרחבות, מסילת ברזל מג'רמוד שליד פשאוור ועד לגבול האפגני, סמוך ללנדי קוטל. המסילה נפתחה לתנועת רכבות ב-1925. במלחמת העולם השנייה הוצבו במעבר שיני דרקון מאחר שהבריטים חששו מפלישה גרמנית להודו.[1]