מבצר סמאיפאטה (בספרדית: Fuerte de Samaipata) שוכן במחוז סנטה קרוס בבוליביה, כ־120 ק"מ דרומית־מערבית לסנטה קרוס. המבצר ממוקם במורדותיהם המזרחיים של הרי האנדים, בגובה 1,970 מטר מעל פני הים. פירוש שמו בקצ'ואה: "מקום מנוחה בין ההרים". ב־1951 הכריזה עליו ממשלת בוליביה כאתר לאומי, ובשנת 1998 הוכרז כאתר מורשת עולמית.

אף שהוא מכונה "מבצר", הוא לא שימש ככזה, והוא זכה לכינוי בציבור הרחב בשל מיקומו בראש גבעה. בפועל, שימש סמאיפאטה כמקום בעל חשיבות טקסית־דתית בתקופה הפרה־קולומביאנית, וייתכן כי היו לו גם שימושים בתחום האסטרונומיה.

הראשונים לקיים פעילות דתית בסמאיפאטה הם בני המוחוקויה, בסביבות שנת 300, והם גם היו הראשונים לחצוב בסלע. בתקופה מאוחרת יותר, המקום שימש כבירת מחוז של אימפריית האינקה, והוא אף סימן גבולה המזרחי בשיא התפשטותה. השפעת בני האינקה ניכרת בכיכר המרכזית שסביבה מבני ציבור, האופיינית לעריהם, ובטראסות שהיו בסביבה.