המנזר נוסד במפגש הנהרות של הוולגה והסביאגה בשנת 1555 במקביל להקמת מוסד הבישופות של קאזאן. מייסד המנזר היה הארכימנדריט הרמן (סאדירב-פולב), אשר מאוחר יותר הפך לארכיבישוף קאזאן, (1564—1566) הוכרז כקדוש וכונה "עושה הפלאים של קאזאן" (Казанский чудотворец). שרידיו נמצאים במנזר מאז 1592.

המנזר ממחיש במיקומו ובמבנה האדריכלי שלו את התוכנית הפוליטית והמיסיונרית שפותחה על ידי איוואן הרביעי, במטרה להרחיב את שטח שליטתה של מוסקבה.

במשך שנים רבות שהמנזר היה למוסד הראשי האורתודוקסי הרוחני, החינוכי של בישופות קאזאן ואזור הוולגה ובייחוד מן המאה ה-16 ועד למאה ה-18.נ במאות ה-16 וה-18 המנזר היה לעשיר ביותר באזור הוולגה ונכלל ברשימת 20 המוסדות העשירים ביותר ברוסיה. אדמות המנזר ערב הרפורמות משנת 1764 נרשמו במקום 7,200 איכרים זכרים, כמות דומה למה שהייתה בכל שאר המנזרים של בישופות קאזאן, גם יחד. לאחר הרפורמה משנת 1764, המנזר הוגדר כאחד מהחשובים באימפריה הרוסית. עד 1809 היה למנזר האורתודוקסי היחיד של בישופות קאזאן (מאז 1809 פעל גם מנזר הבתולה של קאזאן ומנזר העלייה לשמיים איבד את הבלעדיות שלו).

הידרדרות המצב הכלכלי במאה התשע עשרה של העיר סביז'אסק, כמו גם השלכות החילון של אדמות הכנסייה ב-1764, תרמו לירידה במעמד המנזר. אם בעבר, מספרם של הנזירים במקום הגיע לכדי 100 אנשים, בתחילתה של המאה העשרים מספרם בקושי הגיע לכדי 20–25 נזירים והכנסות המנזר היו תלויות בתרומות ממנזרים אחרים במחוז. ב-9 באוגוסט 1918 חיילי הצבא האדום הרגו את אב המנזר — הבישופ אמברוז (גודקו), שהוכרז כקדוש בקתדרלת הקדושים המוודים של רוסיה בשנת 2000.

בתקופת מלחמת האזרחים הרוסית, המנזר היה סגור, נבזזו וקברו של הקדוש הרמן חולל ונפתח על ידי הקומוניסטים. לאחר מכן, השרידים נקברו מתחת למזבח של בית הקברות במתחם כנסיית עושי הפלאים מירוסלבל שבעיר קאזאן, ובשנת 2000 הוחזרו עצמותיו לסביאז'סק.

לאחר מלחמת העולם השנייה, פעל במתחם בית חולים פסיכיאטרי, אשר נסגר בשנת 1994.

בשנת 1997 פעילות המנזר חודשה רשמית.