עמק מדריאו פרפיטה קלארור (קטלאנית Vall del Madriu Perafita Claror) הוא עמק קרחוני בהרי הפירנאים המכסה שטח של 42.47 קמ"ר, כעשירית משטחה של אנדורה. העמק המבודד והבלתי מפותח משתרע בדרום-מזרחה של המדינה והוא אגן הניקוז השני בגודלו בתחומיה. הוא מנקז את נחל מדריאו הזורם מערבה לאורך 11.5 ק"מ ומגובה של 2905 מטר ועד לגובה של 1055 מטר. כמו כן זורם בעמק היובל החשוב ביותר של המדריאו, נחל הקלארור אי פרפיטה (Claror i Perafita). העמק מוקף הרים משלושת צידיו ונפתח רק בצידו המערבי, מקום בו הוא מתחבר לעמק המרכזי במדינה. האקלים והצמחייה בעמק מושפעים מהפרשי הגבהים והחשיפה לשמש המתחייבים ממיקומו. עד לגובה של 1700 מטר הצמחייה היא הררית ומתאפיינת בחורש אורנים ובכרי מרעה. מגובה של 1700 מטר ועד 2200 מטר צומח בעמק יער של עצי מחט תת-אלפיני, ומעל לגובה זה משתרעים בו כרי מרעה אלפיניים.

חשיבותו של העמק והסיבה לכך שהוכרז על ידי אתר אונסק"ו כאתר מורשת עולמית נעוצה בכך שהאדם לא חיבל בנוף ובמרקם החיים הטבעי בעמק, וגם כיום ניתן להגיע אליו ברגל בלבד. הבתים, השבילים, שדות הטרסות ושרידי עיבוד הברזל שנעשה על גדות נחל מדריאו עד 1790, מלמדים על אורח החיים במדינה החל באמצע ימי הביניים ולאורך 700 שנים. בעמק שוכנים שני יישובים קטנים, אנטרמסאיגס (Entremesaigues) ורמיו (Ramio), שהיו מיושבים באורח קבע עד לפני 50 שנה. מאז הם נושבים רק בעונת הקיץ. בסך הכל ישנם ביישובים אלה 12 בתים עשויים אבן גרניט מקומית ומכוסים בגגות שיסט. לצידו של כל בית שוכן אסם תבואה וסביב היישובים שדות ערוכים בטרסות ששימשו לגידולי חיטה ושעורה, אך כיום הם משמשים בעיקר למרעה. עד המאה ה-19 השתמשו המקומיים בעצי העמק על מנת להפיק מהם פחם עץ, אך כיום הולכים העצים ומתפשטים וחורש משתלט על שטחי השדות הגבוהים בעמק. בשדות המרעה רעו פרות, כבשים וסוסים, והרועים התגוררו בבקתות עם גגות טוף במשך עונת המרעה.

כיום משמש העמק כאזור קיט ותיירות המאפשר פעילויות של ציד, דיג וטיול וטיפוס אלפיני. מי הנחלים אחראים על חמישית מאספקת המים של המדינה ועל 11% מצריכת החשמל שלה.