Hoàng thành Thăng Long
( מצודת טהאנג לונג )מצודת טהאנג-לונג (בוייטנאמית: Hoàng thành Thăng Long - בתרגום חופשי, "המצודה הקיסרית של הדרקון העולה") היא העיר העתיקה השוכנת על הגדה הדרומית של הנהר האדום בעיר האנוי, בירת וייטנאם. בשנת 1009 המלך לי-טיי-טו, שסיפר כי ראה דרקון זהב עולה ממימי הנהר האדום ומתנשא לגובה השמים, החליט להעתיק את בירתו לדיי-לאי (האנוי של ימנו) ולקרוא לעיר החדשה שהוקמה בשם "טאנג-לונג" ("הדרקון העולה"). העיר מוקפת החומה, שימשה מאז הקמתה בשנת 1010 ועד 1802, כמרכז השלטוני של מספר שושלות קיסריות וייטנאמיות. בשנת 2010 הכריז ארגון אונסק"ו על שטח של 0.2 קמ"ר מתוך שטחה הכולל של המצודה, המשתרע על-פני 1.4 קמ"ר, כאתר מורשת עולמית.
מצודת טהאנג-לונג (בוייטנאמית: Hoàng thành Thăng Long - בתרגום חופשי, "המצודה הקיסרית של הדרקון העולה") היא העיר העתיקה השוכנת על הגדה הדרומית של הנהר האדום בעיר האנוי, בירת וייטנאם. בשנת 1009 המלך לי-טיי-טו, שסיפר כי ראה דרקון זהב עולה ממימי הנהר האדום ומתנשא לגובה השמים, החליט להעתיק את בירתו לדיי-לאי (האנוי של ימנו) ולקרוא לעיר החדשה שהוקמה בשם "טאנג-לונג" ("הדרקון העולה"). העיר מוקפת החומה, שימשה מאז הקמתה בשנת 1010 ועד 1802, כמרכז השלטוני של מספר שושלות קיסריות וייטנאמיות. בשנת 2010 הכריז ארגון אונסק"ו על שטח של 0.2 קמ"ר מתוך שטחה הכולל של המצודה, המשתרע על-פני 1.4 קמ"ר, כאתר מורשת עולמית.
השליטה הסינית בדלתה של הנהר האדום ובחלקו התחתון באה לסיומה במאה ה-10, עם התפוררותה של קיסרות טאנג הסינית ובעקבות כך התבססותה של מדינה וייטנאמית עצמאית מדרום לסין. מדינת דאי-וייט (Đại Việt) נשלטה על ידי שושלת דין ושושלת לה המוקדמת (Nhà Tiền Lê) בין השנים 968-1009 מבירתן בהואה-לו. שושלת לי (Nhà Lý) אשר עלתה לשלטון בשנת 1009, חיזקה את עצמאות דאי-וייט והחלה בהקמת עיר קיסרית חדשה בשנת 1010. העיר הוקמה באתר בו שכנו ערים מבוצרות קודמות, אימצה מאפיינים אדריכליים סינים שבהם שולבו מאפיינים תרבותיים והיסטוריים וייטנאמים. צורתה הייתה ריבוע הפרוש בכיוונים ראשיים, ואורך כל-אחת מצלעותיה הגיע ל-1,100 מטרים. בתקופת שלטונן של שושלות לי וטראן (1010-1400) הייתה מדינת דאי-וייט ("וייט הגדולה") נתונה באופן רציף בעיקר להשפעות בודהיסטיות דרומי (טרוואדי) מצד ממלכת צ'אמפה שהשתרעה מדרום לה (השטח המקביל כיום לדרום ומרכז וייטנאם), ובודהיזם צפוני (מאהיאני) מכיוון סין. עלייתה לשלטון של שושלת לה המאוחרת (Nhà Lê sơ) בשנת 1428, סימנה את החזרה אל ערכי הקונפוציאניזם הסיניים ולהאצת התפתחות המדינה, בעיקר במהלך המאה ה-15.
הקמת ארמון קין-תיאן (Điện Kinh Thiên) בלב "העיר האסורה" שבמרכז המצודה, סימנה את שיאה של תרבות הוייט, והמצודה הגיעה לשיא גודלה במאות ה-16 וה-17, כאשר רובע אמנים וסוחרים בשירות השליטים קם בתחומה. בתקופה זו האנוי נמנתה עם ערי הסחר החשובות בדרום-מזרח אסיה, ולמצודת טהאנג-לונג ולעיר האסורה שבתחומה נודע תפקיד פוליטי ומנהלי ראשון במעלה.
באמצע המאה ה-17 הלך כוחו של הקיסר והצטמצם ותפקידו הפך ייצוגי. את הכוח הפוליטי הממשי במדינה ירשו שתי משפחות, ואחת מהן, משפחת נגויין (Nguyen) מהדרום, בתמיכת הצרפתים, גברה על יריבתה בראשית המאה ה-19, וייסדה את בירתה בהואה שבמרכז המדינה. בתקופה זו חלה שקיעה בכוחה של ממלכת צ'אמפה בדרום, ועד ראשית המאה ה-19 חפף שטחה של דאי-וייט (שנקראה אז כבר וייטנאם) בקירוב לזה של וייטנאם כיום. אולם לאחר מעבר הבירה הקיסרית להואה בתקופת שושלת נגויין בראשית המאה ה-19, שהייתה גם תקופת פריחתה של וייטנאם, חשיבותה של העיר הקיסרית הזנוחה בהאנוי הייתה משנית. מצודת טהאנג-לונג המשיכה ושימשה כמאחז שלטוני בצפון המדינה, והקיסר עשה בה שימוש בעת מסעותיו באזור. ביצורי המצודה נבנו מחדש בשנת 1805 בסגנון אירופי.
בשנות ה-80 של המאה ה-19 כבשו הצרפתים את צפונה של וייטנאם, וקבעו במצודה את מרכזה השלטוני של הודו-סין הצרפתית כולה. הצרפתים הרסו חלק מארמונות המתחם והקימו תחתיהם מבנים בסגנון קולוניאלי, בדרך כלל נאו-קלאסי. ארמון קין-טיאן נהרס ונבנה מחדש ב-1886, וביצורי המצודה נהרסו כדי לאפשר סלילת שדרות רחבות בסגנון אירופי.
עם עצמאות וייטנאם ב-1954, הפכה העיר האסורה שבמצודת טהאנג-לונג למפקדת צבא צפון וייטנאם. משרד הביטחון של וייטנאם עזב את האזור באופן הדרגתי בין השנים 1994 ו-2004. החל בשנת 2002 נערכו חפירות ארכאולוגיות בשטח המצודה, והתוכנית להקמת בניין הפרלמנט החדש של וייטנאם בשטחה בוטלה עם חשיפת ממצאים בעלי חשיבות בשטח שנועד לו.
הוספת תגובה חדשה