נלנדה

היסטוריה מוקדמת (1300 לפנה"ס – 300 לספירה

ההיסטוריה של נלנדה באלף הראשון לפנה"ס מקושרת לעיר הסמוכה ראג'אגריה (ראג'גיר של ימינו) - בירת מגדהה ועל דרכי הסחר של הודו העתיקה.[1] טקסטים בודהיסטיים מוקדמים מציינים כי בודהה ביקר בעיר הסמוכה לראג'אגריה שנקרא נלנדה במסעות המוקדמים שלו. הוא נשא הרצאות בחורשת מנגו סמוכה בשם פאבריקה ואחד משני תלמידיו הראשיים, שריפוטרה (אנ'), נולד באזור ומאוחר יותר הגיע שם לנירוואנה.[2] טקסטים בודהיסטים אלה נכתבו מאות שנים לאחר מותו של הבודהה, אינם תואמים לא בשם ולא במיקום היחסי. לדוגמה, טקסטים כגון Mahasudassana Jataka קובעים כי Nalaka או Nalakagrama שוכנת כיוג'אנה (16 קילומטרים) מראג'אגריה, בעוד טקסטים כמו Mahavastu קוראים למקום Nalanda-gramaka וקובעים כי הוא שוכן במרחק של חצי יוג'אנה משם. טקסט בודהיסטי Nikayasamgraha אכן קובע שהקיסר אשוקה מהאימפריה המאורית הקים ויהארה (מנזר) בנלנדה. עם זאת, חפירות ארכאולוגיות לא הניבו שרידים מתקופת אשוקה או בתקופה של 600 שנה לאחר מותו.

הטקסט Sutrakritanga של הג'ייניזם בפרק 2.7 קובע כי נלנדה היא "פרוור" של הבירה ראג'אגריה, יש בו מבנים רבים, וכאן בילה מאהאווירה (המאה השישית/החמישית לפנה"ס) ארבעה עשר ורשאות (varshas) - מונח המתייחס למקלט מסורתי במהלך המונסונים עבור הנזירים בדתות ההודיות. תיאור זה מאושר ב-Kalpasutra, טקסט נוסף של הג'ייניזם. עם זאת, מלבד האזכור של נלנדה, הטקסטים של הג'ייניזם אינם מספקים פרטים נוספים, והם גם נכתבו כמעט אלף שנה לאחר מותו של מאהאווירה. בדומה לטקסטים הבודהיסטים, הדבר עורר שאלות בנוגע לאמינות והאם הנלנדה הנוכחית זהה לזו שבטקסטים של הג'ייניזם. לדברי ההיסטוריון האמריקני הרטמוט שרפה (Hartmut Scharfe), אף על פי שהטקסטים הבודהיסטים והג'ייניים יוצרים בעיות בזיהוי מקום, "כמעט בטוח" שהנלנדה המודרנית קרובה לאתר אליו מתייחסים הטקסטים או שהיא זהה לו.

חפירות ארכאולוגיות באתרים הסמוכים לנלנדה, כמו אתר ג'ואפרדיה (Juafardih) במרחק של כ-3 קילומטרים משם, הניבו כלים שחורים ופריטים נוספים. הם תוארכו בפחמן-14 לשנת 1200 לפני הספירה. זה מצביע על כך שהיו יישובים באזור סביב נלנדה במגדהה מאות שנים לפני הולדת המהאווירה והבודהה.

ביקור פאשיין (399–412)

הצליין הסיני פאשיין (אנ') היה נזיר בודהיסטי שהגיע להודו כדי לרכוש טקסטים בודהיסטיים והשאיר אחריו ספר מסע. הוא בילה 10 שנים בהודו בתחילת המאה החמישית, נתן השראה לבודהיסטים סינים וקוריאנים אחרים לביקור בהודו במשך מאות שנים, וביקר באתרי עלייה לרגל בודהיסטים מרכזיים כולל אזור נלנדה. הוא מזכיר מנזרים ומונומנטים בודהיסטים רבים ברחבי הודו. עם זאת, הוא אינו מזכיר אף מנזר או אוניברסיטה בנלנדה אף על פי שחיפש טקסטים בסנסקריט ולקח חלק גדול מהם מאזורים אחרים של הודו חזרה לסין. בשילוב עם היעדר תגליות ארכאולוגיות של מונומנטים לפני 400 לספירה בנלנדה, השתיקה בביוגרפיה של פאשיין מעידה כי מנזר-אוניברסיטת נלנדה לא היה קיים בסביבות 400 לספירה.

נלנדה נוסדה על ידי קיסרי גופטה בתחילת המאה ה-5 ולאחר מכן התרחבה במהלך 7 המאות הבאות.

חותם חרס נלנדה של קומראגופטה ה-3. הכתובת היא בסנסקריט, כתב גופטה מאוחר, לאיש שמוצג יש סימן של וישנו על המצחהקמה, ממלכת גופטה (300–550)

ההיסטוריה המתוארכת של נלנדה מתחילה במאה החמישית. חותם שהתגלתה באתר מזהה מלך בשם שאקרדיטיה (Śakrāditya) כמייסדה ומייחסת לו את יסודו של סנגהארמה (מנזר) באתר.[3] טענה זו מאוששת על ידי הצליין הסיני שׂוֵאנְדְזָאנְג (אנ'). במסורות ובטקסטים ההודיים כונו מלכים בשמות ובכינויים רבים. חוקרים כמו אנדראה פינקני (Andrea Pinkney) והרטמוט שרפה (Hartmut Scharfe) מסיקים כי שאקרדיטיה זהה לקומראגופטה הראשון (אנ'). הוא היה אחד המלכים בשושלת ההינדית של גופטה. יותר מכך, עדויות נומיסמטיות שהתגלו בנלנדה מאששות כי קומראגופטה הראשון היה הפטרון המייסד של אוניברסיטת מנזר נלנדה.

יורשיו, בודהאגופטה (אנ'), טתאגטאגופטה, בלאדיטיה (אנ') וואג'רה, הגדילו והרחיבו מאוחר יותר את המוסד על ידי בניית מנזרים ומקדשים נוספים. נלנדה פרחה לאורך המאות ה-5 וה-6 בתקופת שושלת גופטה. תרומות אלה מתקופת גופטה לנלנדה מאוששות על ידי חותמים בודהיסטים והינדיים רבים, יצירות אמנות, איקונוגרפיה וכתובות שהתגלו בנלנדה, שהן בסגנון גופטה ומתקופת גופטה. במהלך תקופה זו, מלכי גופטה לא היו הפטרונים היחידים של נלנדה. הם משקפים קהילה תומכת רחבה ומגוונת מבחינה דתית. דבר יוצא דופן, ציין שרפה, ש"תורמים רבים לא היו בודהיסטים; הסמלים על החותמים מראים את לקשמי, גנש, שיוולינגה ודורגה".

התקופה אחרי ממלכת גופטה (550–600)

לאחר שקיעת שושלת גופטה, הפטרון הבולט ביותר של מהאווירה נלנדה היה הארשה (אנ') (המכונה Śīlāditya בכמה טקסטים בודהיסטיים). הוא היה קיסר מהמאה השביעית שבירתו בקאנוג'י (אנ') (קניאקובג'ה). לדברי שוואנדזאנג, הארשה היה מלך הינדי מדור שלישי מהקאסטה ויישיה, שבנה ויהארות (מנזרים) בודהיסטיות מלכותיות, כמו גם שלושה מקדשים מלכותיים - בודהה, סוריה ושיווה, כולם באותו גודל. הוא טען (בערך 637 לספירה), ש"רצף ארוך של מלכים" בנה את נלנדה עד ש"השלם באמת מופלא לצפייה".

בהתאם למסורות ההודיות העתיקות לתמיכה במקדשים ומנזרים, כתובות שנמצאו בנלנדה מצביעות על כך שקיבלה מתנות, כולל הענקת כפרים ממלכים לתמיכה בפעולה של נלנדה. הראשה עצמו העניק 100 כפרים. הוא גם הורה ל-200 משקי בית מכל הכפרים האלה לספק לנזירים של המוסד את האספקה היומית הדרושה כגון אורז, חמאה וחלב. הוראה זו אפשרה לכלכל יותר מ-1,500 אנשי סגל ו-10,000 נזירים סטודנטים בנלנדה. אולם מספרים אלה עשויים להיות מוגזמים. הם אינם עולים בקנה אחד עם המספרים הנמוכים בהרבה (מעל ל-3,000) המופיעים בכתבים של ייג'ינג (אנ') ,צליין סיני נוסף שביקר בנלנדה כמה עשורים לאחר מכן. לדברי פרדריק אשר (Frederick M. Asher), היסטוריון אומנות אמריקני, אף על פי שהאתר שנחפר בנלנדה גדול ומספר הוויהארות שנמצאו מרשימות, הן פשוט אינן יכולות לתמוך ב-10,000 נזירים סטודנטים או יותר. המספר הכולל של החדרים המוכרים וגודלם הקטן הוא כזה שמספר הנזירים בוודאי היה נמוך בהרבה ממה שטען שוואנדזאנג או שאתר נלנדה היה גדול פי כמה ממה שחפירות רבות גילו וממה שתיאר שוואנדזאנג.

הביקור של שוואנדזאנג (630–643)

דף מתוך רשומות הטאנג הגדולות של שוואנדזאנג על האזורים המערביים

הצליין הסיני שוואנדזאנג (אנ') סייר סביב הודו בין בשנים 630–643,[4] וביקר בנלנדה בפעם הראשונה בשנת 637 ולאחר מכן שוב בשנת 642, ובילה בסך הכל כשנתיים במנזר. הוא התקבל בברכה בנלנדה, שם קיבל את שמו ההודי מוקדשדווה ולמד בהנחיית שילאבהדרה, ראש המוסד באותה תקופה. הוא האמין שמטרת מסעו היבשתי המפרך להודו הושגה, שכן בשילאבהדרה מצא סוף סוף מורה שאין דומה לו שידריך אותו ביוגאצ'רה, אסכולה שהועברה אז רק באופן חלקי לסין. מלבד לימודי בודהיזם, הנזיר השתתף גם בקורסים בדקדוק, לוגיקה וסנסקריט, ובהמשך גם הרצה במהאוויהארה (מנזר גדול).

בתיאור המפורט של שהותו בנלנדה, הצליין מתאר את הנוף הנשקף מחלון מגוריו כך:

יתר על כן, המוסד כולו מוקף קיר לבנים, המקיף את כל המנזר מבחוץ. שער אחד נפתח אל המכללה הגדולה, ממנה מופרדים שמונה אולמות אחרים הניצבים באמצע (של הסנגהארמה). המגדלים המעוטרים בעושר, והצריחים דמויי הפיות, כמו פסגות גבעות מחודדות מתכנסים יחד. נראה כאילו המצפים אבדו באדים (של הבוקר), והחדרים העליונים מתנשאים מעל לעננים.

— Beal, Samuel, The Life Of Hiuen Tsiang

שוואנדזאנג חזר לסין עם 657 טקסטים בסנסקריט ו-150 שרידים שנישאו על גבי 20 סוסים ב-520 ארגזים. הוא תרגם 74 מהטקסטים בעצמו.

הביקור של ייג'ינג (673–700)

בשלושים השנים שלאחר שובו של שוואנדזאנג לסין, ידוע שלא פחות מאחד עשר מטיילים מסין ומקוריאה ביקרו בנלנדה המפורסמת. אחד מאלה היה הצליין הסיני ייג'ינג (אנ'), שבניגוד למסלול היבשתי של פאשיין ושוואנדזאנג, בחר בנתיב הימי בדרום-מזרח אסיה וסרי לנקה. הוא הגיע בשנת 673 לספירה, ושהה בהודו ארבע עשרה שנים, מתוכן עשר שנים בילה בנלנדה. כשחזר לסין בשנת 695, היה עמו 400 טקסטים בסנסקריט שתורגמו לאחר מכן בסין.

שלא כמו קודמו, שוואנדזאנג, שתיאר גם את הגאוגרפיה והתרבות של הודו מהמאה השביעית, תיאורו של ייג'ינג מתרכז בעיקר במנהגי הבודהיזם בהודו ותיאורים מפורטים של המנהגים, החוקים והתקנות של הנזירים במנזר. בכרוניקה שלו מציין ייג'ינג כי הוקצו ההכנסות מ-200 כפרים (בניגוד ל-100 בתקופתו של שוואנדזאנג) לתחזוקה של נלנדה. הוא תיאר שיש שמונה ויהארות עם עד 300 תאים. לדבריו, למנזר נלנדה יש מספר נהלים וכללים יומיים של ניקאיה (אנ') לנזירים. הוא נותן דוגמאות רבות. בסעיף קטן אחד הוא מסביר כי במנזר עשר בריכות נהדרות. הבוקר מתחיל עם צלצול הגנטה (הפעמון). נזירים לוקחים את סדיני הרחצה והולכים לאחת הבריכות האלה. הם מתרחצים עם התחתונים, ואז יוצאים לאט כדי לא להפריע למישהו אחר. הם מנגבים את גופם, ואז נעטפים בסדין באורך 1.5 מטרים רגל וברוחב חצי מטר סביב המותניים, מחליפים את בגדיהם כשהעטיפה במקום. לאחר מכן שוטפים, סוחטים ומייבשים את הסדין. ההליך כולו, אומר ייג'ינג, מוסבר בנוהלי הבודהיסטים של ניקאיה. יש להתחיל את היום עם רחצה, אך הרחצה לאחר הארוחות אסורה. בנלנדה היו נהלים וטקסים יומיומיים של ניקאיה, כאלה שנקבעו לנזירים שחובה עליהם לקיים.

צליינים קוריאנים וטיבטים (650–1400)

בנוסף לעולי הרגל הסינים, גם עולי רגל בודהיסטים מקוריאה ביקרו בהודו בערך באותו הזמן כמו שוואנדזאנג וייג'ינג. סיפורי המסע הסיניים אודות הודו נודעו במאה ה-19 ופורסמו היטב. לאחר אמצע המאה ה-20, נחשפו מסעות הצליינים הקוריאנים. לדוגמה, נזירים, כמו קיום-איק (Kyom-ik), החלו לבקר במנזרים הודים באמצע המאה ה-6. גם הם הביאו איתם בחזרה טקסטים הודים ותרגמו אותם, והפיקו 72 צ'ואן של טקסטים מתורגמים. באמצע המאה השביעית ביקר הנזיר היון-ג'ו (Hyon-jo) מממלכת שילה (אנ') בכמה מנזרים הודים, כולל שלוש שנים בנלנדה, את ביקורו אישר ייג'ינג. הוא שלח את תלמידיו היי-ריון (Hye-ryun) והיון-גאק (Hyon-gak) לנלנדה ללימודים, האחרון מת בנלנדה. הם אימצו שמות הודיים לאינטראקציה עם הסטודנטים האחרים; לדוגמה, היי-ריון היה ידוע בשם פראג'נווארמן וזה השם שנמצא ברשומות. על פי רישומים קוריאניים, נזירים ביקרו בהודו במהלך המאה התשיעית - למרות אתגרי המסע המפרך - כדי ללמוד במנזרים שונים, ונלנדה הייתה הנערצת ביותר.

במאה השביעית ואחריה הגיעו נזירים טיבטים כמו תונמי סמבהוטה לנלנדה ולמנזרים הודים אחרים כדי ללמוד, לא רק בודהיזם, אלא שפה, דקדוק וסנסקריט ונושאים אחרים. לזכות סמבהוטה יישום העקרונות של הסנסקריט ודקדוקו לשיפוץ השפה הטיבטית והכתב שלה. לאחר שובו הראשון של סמבהוטה מנלנדה, אימץ המלך הטיבטי את הבודהיזם והתחייב להפוך אותו לדת עמו. נזירים טיבטים גרו קרוב יותר לנפאל, סיקים ומזרח הודו, עם מסלול מסע פשוט יותר מהקוריאנים ומהאחרים. הטיבטים המשיכו לבקר במגדהה בתקופת שלטון שושלת פאלה, ומעבר לכך לאורך המאה ה-14, ובכך השתתפו בכור ההיתוך של הרעיונות בנלנדה ובמנזרים אחרים בביהר ובבנגל. עם זאת, לאחר המאה השמינית, שלט הבודהיזם של זרם הווג'ריאנה מונע האלים יותר ויותר בחילופי הרעיונות. לאחר הכיבוש האסלאמי, חורבנם וסופם של נלנדה, מנזרים אחרים והתרבות הבודהיסטית ממישורי ביהר ובנגל, זיכרון המותג של "נלנדה" נשאר הנערץ ביותר בטיבט. בשנת 1351 התחייבו הטיבטים לשחזר מנזר בלב טיבט, לאייש אותו עם נזירים מלומדים מבתי ספר בודהיסטים מגוונים, ולכנות אותו "מנזר נלנדה" לכבוד הנלנדה העתיקה, על פי הטקסט של האנאלים הכחולים (אנ') הוקם מוסד זה צפונית ללהאסה בשנת 1436 באמצעות מאמציו של רונגטון מאווה סנגה, שלאחר מכן התרחב במאה ה-15. כיום הוא נקרא נלנדה הטיבטית, להבדיל אותה מהאתר המקורי.[5]

אימפריית פאלה (750–1200)

אוולוקיטשוורה מנלנדה, המאה ה-9

אימפריית פאלה (אנ') התבססה באזורים המזרחיים של הודו באמצע המאה השמינית ושלטה בהם עד לרבע האחרון של המאה ה-12. הם היו שושלת בודהיסטית. עם זאת, תחת אימפריית פאלה, הוחלף הבודהיזם המסורתי של המהאיאנה של נלנדה שהיווה השראה לצליינים במזרח אסיה דוגמת שוואנדזאנג, על ידי מסורת הווג'ריאנה שהתפתחה מאוחר יותר, גרסה אזוטרית של הבודהיזם שבלטו בה מסורות הטנטרה, ארוטיקה ופנתאון של אלים. נלנדה המשיכה לקבל תמיכה מקיסרי אימפריית פאלה, אך הם העדיפו את הבודהיזם של זרם הווג'ריאנה והם יזמו בנייה של מנזרים חדשים רבים המבוססים על רעיונות המנדלה של הווג'ריאנה כגון אלה בג'אגדאלה, אודנטאפורה, מקדש פאהארפור וויקראמאשילה (אנ'). אודנטאפורה נוסדה על ידי גופאלה הראשון (אנ') מייסד אימפריית פאלה 9.7 קילומטרים בלבד מנלנדה. מנזרים מתחרים אלה, המרוחקים כמה קילומטרים בלבד מנלנדה, משכו אליהם כנראה מספר נזירים מלומדים מנלנדה.

כתובות, עדויות ספרותיות, חותמים ויצירות אמנות הרוסות שנחפרו באתר נלנדה מעידים על כך שנלנדה נשארה פעילה והמשיכה לשגשג תחת שלטון אימפריית פאלה. המלכים דרמאפאלה (אנ') ודוופאלה (אנ') היו פטרונים פעילים. בחורבות נמצאו מספר פסלי מתכת מהמאה ה-9 המכילים התייחסויות לדוופאלה, כמו גם שתי כתובות בולטות. הראשונה, כתובת לוחית נחושת שנחשפה בנלנדה, מפרטת תרומה של המלך שאילנדרה (מסומטרה באינדונזיה של ימינו). מלך זה מאימפריית סריוויג'איה (אנ'), ש"נמשך על ידי המצוינות המרובות של נלנדה", בנה שם מנזר וביקש מדוופאלה להעניק הכנסה של חמישה כפרים לצורך אחזקתו, בקשה שהתקבלה. כתובת גוסראוואן היא כתובת נוספת מתקופתו של דוופאלה והיא מזכירה שהוא קיבל והפך לפטרון של חוקר ודות מלומד בשם ויראדווה שנבחר מאוחר יותר למנהל נלנדה.

כתובות שנוצרו בין המאות ה-9 וה-12 מעידות על מתנות ותמיכה לנלנדה בגין תחזוקת המנזר, כלכלת הנזירים, העתקת כתבי יד של מעלי דקל (הכרחיים לשימור בהתחשב באקלים הטרופי ההודי). כתובת אחת מזכירה גם את הרס ספריית כתבי היד של נלנדה בשרפה, ותמיכה בשיקום שלה. כתובת נוספת מהמאה ה-10 מצטטת את בהדרקרי ממסורת הסוטראנטיקס, המעידה על פעילותם של אסכולות בודהיזם מגוונות בנלנדה. כתובת נוספת של נלנדה מהמאה ה-11 מזכירה "כוננית ספרים מסתובבת".

כל עוד שקיסרי אימפריית פאלה המשיכו לתמוך בנלנדה, התהילה וההשפעה של נלנדה סייעו להם. ממלכת סריוויג'איה בדרום-מזרח אסיה שמרה על קשר ישיר עם נלנדה ועם אימפריית פאלה, ובכך השפיעה על אמנויות המאה ה-9 עד ה-12 בסומטרה, בג'אווה, בדרום תאילנד ובאזורים שסחרו באופן פעיל עם ממלכת סריוויג'איה. ההשפעה נמשכה גם לשושלת שיילנדרה (אנ') האינדונזית. הלוחות מארד מאינדונזיה מתקופה זו מראים את היצירתיות של אנשיה, אך הנושאים האיקונוגרפיים חופפים לאלה שנמצאים בנלנדה ובאזור הסמוך. נזירים מאינדונזיה, מיאנמר וחלקים אחרים של דרום-מזרח אסיה הגיעו לנלנדה במהלך שלטון אימפריית פאלה.

הרס על ידי בחטיאר ח'לג'י (1200)

בסביבות שנת 1193 לספירה, היה בחטיאר ח'לג'י, מצביא ממוצא טורקי שרצה לעשות לעצמו שם, בשירותו של מפקד באזור אווד. ההיסטוריון הפרסי, מינהאג'-איי-סיראג' תיעד בספרו טאבקט-איי נסירי את מעשיו כמה עשורים לאחר מכן. לח'לג'י הוקצו שני כפרים בגבול ביהר שהפכו לשטח הפקר פוליטי. הוא חש שזו ההזדמנות שלו והתחיל בשורה של פשיטות שוד בביהר וזכה לתגמול על פעולותיו מהממונים עליו. מעודד מהצלחתו, החליט ח'לג'י לתקוף מבצר בביהר והצליח ללכוד אותו בהצלחה, והשיג שלל גדול. מינהאג'-איי-סיראג' כתב על ההתקפה הזו:

מוחמד בין בחטיאר, בכוח הנחישות שלו, השליך את עצמו אל מאחורי שער הגישה של המקום, והם כבשו את המבצר, והשיגו שלל גדול. מרבית תושבי המקום הזה היה ברהמנים, וכל הברהמנים גילחו את ראשיהם; וכולם נרצחו. היו שם מספר רב של ספרים; וכאשר כל הספרים הללו היו תחת בחינה של המוסלמים, הם זימנו מספר הינדים כדי שימסרו להם מידע בנוגע לכבודם של ספרים אלה; אבל כל ההינדים נהרגו. ברגע שהבינו [את התוכן של ספרים אלה], נמצא כי כל אותו מבצר ועיר היו מכללה, ובלשון ההינדוסטנית, הם קוראים למכללה ויהאר [مدرسه].

התמונה בפרק על הודו ב"סיפור האומות של האצ'יסון" מתארת את הטבח שערך בחטיאר ח'לג'י, הטורקי המוסלמי בנזירים בודהיסטים בביהר.

קטע זה מתייחס למתקפה על מנזר בודהיסטי (ה"ביהר" או ויהארה) ונזיריו (הברהמנים המגולחים). התאריך המדויק של אירוע זה אינו ידוע, כאשר הערכות החוקרים נעים בין 1197 ל-1206. בעוד שהיסטוריונים רבים סבורים כי מנזר זה המוגדר בטעות כמבצר היה אודנטאפורה, חלקם סבורים כי מדובר בנלנדה עצמה. עם זאת, בהתחשב בכך ששני מהאוויהארות אלו היו במרחק של קילומטרים ספורים זה מזה, סביר להניח ששניהן פגשו גורל דומה. האחרות הגדולות בנות אותה תקופה כמו ויקראמאשילה ומאוחר יותר, ג'אגדאלה, פגשו גם הן את סופן בידי הטורקים בערך באותו הזמן.

תיאור חשוב נוסף של התקופה הוא הביוגרפיה של הנזיר-הצליין הטיבטי, דהרמסוואמין, ששהה בהודו בשנים 1234–1236. כאשר ביקר בנלנדה בשנת 1235, הוא מצא שהיא עדיין שרדה, אך הייתה רק צל של קיומה בעבר. רוב הבניינים ניזוקו ומאז הלכו והתפוררו. אבל שתי ויהארות, שאותן כינה Dhanaba ו-Ghunaba, עדיין תיפקדו כאשר מורה בן 90 בשם רהולה שריבהדרה הדריך כיתה של כ-70 תלמידים במקום. דהרמסוואמין סבר כי המהאוויהארה לא נהרסה לחלוטין בשל אמונות טפלות כאשר אחד החיילים שהשתתפו בחילול מקדש ג'ננאנתה במתחם חלה מיד.

בזמן שהוא שהה שם שישה חודשים בהנחייתו של רהולה שריבהדרה, דהרמסוואמין אינו מזכיר את הספרייה האגדית של נלנדה שאולי לא שרדה את גל ההתקפות הטורקי הראשוני. עם זאת, הוא מתאר תקיפה של המהאוויהארה הנטושה על ידי החיילים המוסלמים המוצבים באודנטאפורה הסמוכה (כיום ביהאר שריף (אנ')) שהפכה למפקדה צבאית. רק הטיבטי והמדריך הישיש שלו נשארו מאחור והתחבאו בעוד שאר הנזירים נמלטו מנלנדה. מקורות בני תקופה זו מסתיימים בנקודה זו. אבל יצירות טיבטיות מסורתיות שנכתבו מאוחר יותר מרמזות שנלנדה אולי הצליחה להחזיק מעמד עוד זמן מה, אפילו אם המוסד היה רק צל חיוור של תהילתו הקודמת. הלאמה, טראנאתה, ציין כי מגדהה כולה נפלה בידי הטורקים שהרסו מנזרים רבים כולל נלנדה שספגו נזקים כבדים. עם זאת הוא גם מציין כי מלך בנגל בשם צ'אגאלרג'ה ומלכתו תמכו מאוחר יותר בנלנדה במאות הארבע עשרה והחמש עשרה, אם כי לא נעשתה שם עבודה גדולה.

יצירה מהמאה ה -18 בשם Pag sam jon zang מגוללת אגדה טיבטית נוספת הקובעת שהצ'איטיות (אנ') (מקדשים) והוויהארות (מנזרים) בנלנדה תוקנו שוב על ידי חכם בודהיסטי בשם מודיטה בהאדרה וכי קוקוטסידהא, שר מטעם המלך השליט, הקים שם מקדש. על פי הסיפור שכאשר נחנך המבנה, התייחסו כמה נזירים צעירים טירונים בחוסר כבוד לשני נזירים הינדים צעירים קבצנים (ברהמניים) שהופיעו שם בכך ששפכו עליהם מי כביסה. כנקמה, הקבצנים ביצעו סיגוף בן 12 שנים, ובסיומו ביצעו קורבן אש וזרקו "גחלת חיה" מבור הקורבן אל המקדשים הבודהיסטים. על פי הדיווחים, ההתלקחות שהתרחשה פגעה בספרייה של נלנדה. זרם מים מופלא זרם מכתבי יד קדושים בקומה התשיעית של רטנודאדי שאפשר להציל כתבי יד רבים. הכופרים נספו ממש באש שהציתו. אמנם לא ידוע מתי אירוע זה אמור היה להתרחש, אך עדויות ארכאולוגיות (כולל ערימה קטנה של אורז שרוף) מצביעות על כך שאש גדולה אכן כילתה מספר מבנים במתחם יותר מפעם אחת. כתובת אבן מציינת את חורבן האש והשחזור לאחר מכן במהאוויהארה בתקופת שלטונו של מאהיפאלה (שלט 988–1038).

יוהאן אלברסקוג (Johan Elverskog), חוקר מרכז אסיה, האסלאם והבודהיזם, פרופסור ויו"ר ללימודי דת באוניברסיטה המתודיסטית הדרומית (אנ') בטקסס, בחן את הסיבות הרחבות יותר להידרדרותה של נלנדה כמרכז תרבותי, וכיצד היא משמשת ברטוריקה אנטי-אסלאמית מסוימת, ומתאר כיצד בודהיסטים מקומיים עשו עסקאות עם שליטים מוסלמים בשלב מוקדם, שהבטיחו שהפעילות הבודהיסטית בנלנדה נמשכה מאות שנים: הוא אומר שמאסטר הודי אחד "הוכשר והוסמך בנלנדה לפני שנסע לחצר קובלאי חאן", וכי נזירים סינים נסעו לשם לקבל טקסטים עוד במאה הארבע עשרה, ומסיק כי "הדהרמה שרדה בהודו לפחות עד המאה השבע עשרה". הוא מאשים בעיקר את ההיסטוריוגרפיה הבריטית, שהשתמשה ב"טענות אלה של ברבריות ושלטון בלתי אנושי של מוסלמים על מנת להצדיק את הכנסת צורת השלטון הקולוניאלי הכביכול הומאני ורציונלי".[6]

הרושם שיצר החורבן וההשפעה על מסורת הבודהיזם הטיבטי

המנהל האחרון של נלנדה, שאקיאשרי בהאדרה מקשמיר, ברח לטיבט בשנת 1204 בהזמנתו של המתרגם הטיבטי טרופו לוטאווה. חלק מספרי נלנדה ששרדו נלקחו על ידי נזירים שנמלטו לטיבט. הוא לקח איתו כמה מאסטרים הודים. המסורת הבודהיסטית הטיבטית נחשבת כהמשך למסורת נלנדה. הדלאי לאמה ציין: ”הבודהיזם הטיבטי אינו המצאה של הטיבטים. במקום זאת, די ברור שזה נובע מהשושלת הטהורה של המסורת של מנזר נלנדה. המאסטר נגרג'ונה הגיע ממוסד זה, וכך גם פילוסופים ולוגיקנים חשובים אחרים ...”. הדלאי לאמה מתייחס לעצמו כמי שממשיך את השושלת של 17 המאסטרים של נלנדה.[7]

תחת חברת הודו המזרחית הבריטית והאימפריה הבריטית (1800–1947)

פסל גאוטמה הבודהה בנלנדה ב-1895

לאחר שקיעתה נשכחה נלנדה במידה רבה עד שהרופא הסקוטי פרנסיס ביוקנן-המילטון (אנ'), שתרם תרומה משמעותית כגאוגרף, זואולוג ובוטנאי בעת שהתגורר בהודו, סקר את האתר בשנים 1811–1812 לאחר שהמקומיים בסביבה הפנו את תשומת לבו למכלול עצום של חורבות באזור. עם זאת, הוא לא קישר את תלוליות האדמה והחורבות לנלנדה המפורסמת. קשר זה נקבע על ידי מייג'ור מרקהאם קיטו (Markham Kittoe) בשנת 1847. אלכסנדר קנינגהם (אנ'), מהנדס בריטי שהקים את הסקר הארכאולוגי של הודו (אנ') ערך סקר רשמי בשנים 1861–1862. חפירה שיטתית של ההריסות על ידי הסקר הארכאולוגי של הודו לא החלה לפני 1915 והסתיימה בשנת 1937.

מקבלת העצמאות (1947–הווה)

מבט על החלק האחורי של הריסות מקדש בלדיטיה בשנת 1872.

לאחר העצמאות התקיים סבב החפירות והשחזור השני בשנים 1974–1982. ב-1951 הוקם ליד חורבותיה של נלנדה מהאוויהארה המוסד "נאווה נלנדה מהאוויהרה" (Nava Nalanda Mahavihara, "נלנדה מהאוויהרה החדשה"), מרכז מודרני לפאלי ולבודהיזם ברוח המוסד הקדום, על פי הצעתו של ד"ר ראג'נדרה פראסאד, נשיא הודו הראשון. היא קיבלה מעמד מקביל לאוניברסיטה (Deemed university, במונחי ההשכלה הגבוהה בהודו) בשנת 2006.

ב-1 בספטמבר 2014 החלה שנת הלימודים הראשונה של אוניברסיטת נלנדה (אנ') המודרנית עם 15 סטודנטים, בראג'גיר הסמוכה. אוניברסיטת נלנדה (הידועה גם בשם אוניברסיטת נלנדה הבינלאומית) היא אוניברסיטה בינלאומית ועתירת מחקר הממוקמת בעיר ההיסטורית ראג'גיר בביהר, הודו. היא הוקמה על ידי חוק של הפרלמנט כדי לחקות את האוניברסיטה העתיקה המפורסמת של נלנדה, שפעלה בין המאות ה-5 ל-13. הרעיון להחיות את אוניברסיטת נלנדה אושר בשנת 2007 בפסגת מזרח אסיה (אנ'), המיוצגת בעיקר על ידי מדינות אסיה, כולל סין, סינגפור, יפן, מלזיה ווייטנאם, מלבד אוסטרליה וניו זילנד, וככזו האוניברסיטה נתפסת כאחת מפרויקטי הדגל של ממשלת הודו. היא הוגדרה כ"מוסד בעל חשיבות לאומית" על ידי הפרלמנט. בתחילה היא הוקמה במבנים זמניים בראג'גיר. קמפוס מודרני המשתרע על פני 1,600 צפוי להסתיים עד סוף שנת 2021.[8] עם השלמתו, יהיה קמפוס זה הגדול מסוגו בהודו, ואחד הגדולים באסיה.

^ Sastri, Kallidaikurichi Aiyah Nilakanta (1988) [1967. Age of the Nandas and Mauryas (2nd ed.)], . Motilal Banarsidass Publishers. ISBN 978-8120804661 ^ Dutt, Sukumar (1962). Buddhist Monks And Monasteries of India: Their History And Contribution To Indian Culture., London: George Allen and Unwin Ltd (Reprinted 1988). ISBN 978-81-208-0498-2. ^ Sukumar Dutt, Buddhist Monks and Monasteries of India: Their History and Their Contribution to Indian Culture ^ Kulke, Hermann; Rothermund, Dietmar (2004). A History of India (Fourth ed.). Routledge ^ Matthew Kapstein (1990), Mahamudra: The Quintessence of Mind and Meditation Review, The Journal of the International Association of Buddhist Studies, Vol 13, Number 1, pp. 105–106 ^ Johan Elverskog, Buddhism and Islam on the Silk Road, University of Pennsylvania Press (2011), pp. 1-3 ^ The Seventeen Pandits of Nalanda Monastery, James Blumenthal, July-September 2012 (אורכב 20.11.2017 בארכיון Wayback Machine) ^ Nalanda University campus to be fully operational by December