נורבולינגקה

בניית האתר החלה בשנת 1755 בהוראתו של קלסנג גיאטסו (1757-1708), הדלאי למה ה-7, כ-100 שנים לאחר בניית ארמון פוטאלה. על פי הרשומות של טיבט היה במקום מעיין ששימש את הדלאי למה ה-7, שהיה חולני ונהג לרחוץ במעיין מדי קיץ מתוך אמונה בכוחות המרפא שלו. הנציג הקיסרי של שושלת צ'ינג בטיבט ביקש וקיבל מהממשל הסיני אישור לבניית ארמון מיוחד על מנת שהדלאי למה יוכל לנוח במקום לאחר הרחצה, וכך נבנה המבנה הראשון במקום, "ארמון קלסנג".[1] הגן והארמון הושלמו ב-1783, בתקופת שלטונו של ג'מפל גיאטסו (1804-1758), הדלאי למה ה-8, שהרחיב את הגן והורה לחפור אגם במקום.

מאז תקופת הדלאי למה השביעי שימש הארמון כארמון הקיץ. בכל שנה החל בחודש השלישי וכלה בחודש התשיעי על פי לוח השנה הטיבטי עברו הדלאי למה וכל ממשלו לנורבולינגקה. התהלוכה של הדלאי למה ופמלייתו העוקרים מארמון פוטאלה לנורבולינגקה הייתה אחד האירועים השנתיים המרכזיים בלהסה. כמו כן שימש המקום ללימודי הדת של דלאי למה עתידיים בטרם עלו על כס השלטון.

תובתן גיאטסו (1933-1876) הדלאי למה ה-13, הורה על בניית שלושה ארמונות בחלק הצפון מערבי של הגן, וטנזין גיאטסו (נולד ב-1935), הדלאי למה ה-14, המכהן כיום בתפקיד, בנה את ארמון הקיץ החדש ב-1956. בתקופת השיא של הארמון, לפני הכיבוש הסיני, היה הגן מטופח, טווסים טופפו בגנים עופות מים ממשפחת הברווזיים כדוגמת הקזרקה חלודית (Tadorna ferruginea) שחו באגמים המלאכותיים. בשנות ה-30 של המאה ה-20 הופתעו בריטים ממשלחת שביקרה במקום לגלות כי בגובה הרב של להסה הצליחו הטיבטים לגדל פרחי ורדים, פטוניה, חוטמיות, טגטס (Tagetes) וחרציות, וכן עשבי תיבול שגדלו בעציצים וכן צמחים נדירים. גן הארמון הכיל בנוסף עצי פרי כדוגמת עצי תפוח, אפרסק ומשמש, אם כי פירות אינם מבשילים בגובה של להסה, וכן עצי צפצפה וצמחי חזרן.

נזירים לפני כס הדלאי למה, נורבולינגקה. 1938.

בתקופה בה הגיע הדלאי למה ה-14 לארמון היה כל המכלול מוקף בשתי חומות, והחלק מעבר לחומה הפנימית, הצבועה צהוב, נועד לשימושו הבלעדי של הדלאי למה ועוזריו. בין החומה החיצונית לחומה הצהובה התגוררו משפחתו של הדלאי למה ופקידי ממשל. קוד הלבוש נאכף בקפדנות לגבי כל הנכנסים בשער הארמון ורק אלו שלבשו בגדים טיבטיים מסורתיים הורשו להיכנס, שומרים שהופקדו בכניסה לארמון מנעו כניסה מאנשים שחבשו מגבעות או נעליים בסגנון מערבי (שהפכו פופולריים בטיבט בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20). השומרים כיבדו פקידים רמי מעלה בהצדעה עם נשק, ואפילו פקידים מהדרג הנמוך כובדו בהצדעה. השערים בחומה הצהובה נשמרו בקפידה. רק הדלאי למה ושומריו הורשו להיכנס. כלבים מגזע מסטיף טיבטי שוכנו בגומחות שבחומה ההקפית של הארמון ופטרלו לאורך החומה ככל שהרצועות משיער יאק הבית שקשרו אותם לגומחה התירו להם.[2]

ב-17 במרץ 1959 נמלט הדלאי למה ה-14 מנורבולינגקה בדרכו להודו כשהוא מחופש לחייל טיבטי. במסגרת המרד שהחל עם בריחתו של הדלאי למה הוקף המקום על ידי 30,000 טיבטים שהיו נחושים להגן על מנהיגם הרוחני. הסינים הפגיזו את הארמון ומבנים רבים נפגעו באש הארטילרית. לאחר האירוע הפכו הסינים את האתר לגן ציבורי בתשלום. ביוני 2002, לאחר תקופה ארוכה של הזנחה, החליט הממשל הסיני על עריכת שיפוצים בעלות של 68 מיליון יואן, שכללו שחזור של החממות, ערוגות הפרחים המקוריות והאגמים הקטנים.[3]

ב-2001 הוסיף ארגון אונסק"ו את נורבולינגקה לאתר המורשת העולמית של ארמון פוטאלה, כשהוא מציין כי בין השאר מטרת ההכרזה היא שימור השרידים האחרונים של האדריכלות הטיבטית המסורתית בפני המודרניזציה והבינוי המתועש המהיר של להסה על ידי הממשל הסיני.

^ שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם Chinese ^ Marcello, Patricia Cronin (2003). The Dalai Lama: a biography. Greenwood Publishing Group. pp. 35–44. ISBN 0313322074. ^ Buckley, Michael (2006). Tibet. Bradt Travel Guides. p. 142. ISBN 1841621641.