השדרה, שנודעה בשמה הקודם כ-קאמי דה חסוס ("רחוב ישו"), הייתה נתיב מוקף גנים שחיבר בין ברצלונה לגראסיה (אז עדיין עיירה קטנה ונפרדת), עד לתוכנית העיור בשנת 1821 שהוצעה על ידי מועצת העיר הליברלית ובראשה ראמון פלאנה. לאחר סופה של הממשלה הליברלית ועם חזרתו של האבסולוטיזם בשנת 1824 התוכנית קמה לתחייה מחדש על ידי גנרל חוסה ברנלדו דה קירוס, המרקיז של קאמפו סגרדו. השדרה החדשה הייתה ברוחב 42 מטר, ובשנת 1827 שימשה כמקום המועדף של האריסטוקרטים להפגין את כישורי הרכיבה שלהם ולהציג את הכרכרות שלהם, דבר שנמשך לאורך כל המאה ה-19.

בשנת 1906 תוכננו הספסלים המקושטים ומנורות הצד המפורסמות. בתקופה ההיא השדרה כבר הייתה הרחוב האופנתי הידוע ביותר בברצלונה, עם בניינים שתוכננו בסגנון המודרניסטה על ידי אדריכלים מוכרים כגון אנטוני גאודי, ג'וסף פואיג' אי קאדפלך ועוד.

הממשלה של ארץ הבסקים הייתה ממוקמת בפסץ' דה גראסיה 60 במהלך מלחמת האזרחים בספרד. המשורר הקטלוני סלוודור אספריו התגורר בקאזה פוסטר (פסץ' דה גראסיה 132).