שושלת צ'ינג, שושלת הקיסרים האחרונה בסין, שלטה בסין בין 1644 ל-1912. בראש השושלת עמדו בני עם המאנצ'ו מחבל מנצ'וריה, והיא קמה לאחר ששבטי הנוודים ממנצ'וריה השתלטו על כל סין לאחר שהביסו בעזרת מצביא סיני את צבאו של לִי דְזְה-צֶ'נְג. לי היה מורד סיני שעמד בראש צבא איכרים שהביס זמן קצר קודם לכן את הקיסר האחרון של שושלת מינג, השושלת שקדמה לשושלת צ'ינג בשלטון על סין. הקיסרים הראשונים בשושלת זו נאבקו בהצלחה בשנים הראשונות לשלטונם במרידות של מצביאים סינים שלא ראו בעין יפה את שלטונם של זרים על סין. הקיסרים הראשונים בשושלת, בייחוד קאנגשי וצ'יינלונג, נחשבים בין השליטים המוצלחים ביותר בתולדות סין.

שונג'ה (1661-1638), הקיסר השלישי בשושלת צ'ינג והראשון ששלט על כל סין קבע במהלך מסע ציד את המקום בו יוקם המאוזוליאום שלו צפונית מזרחית לבייג'ינג. לאחר מותו נבנה המאוזוליאום עבורו במקום אותו בחר, כיום אתר המורשת העולמית קברי צ'ינג המזרחיים. בנו, הקיסר קאנגשי (1722-1654), הורה לבנות בסמוך את המאוזוליאום עבור עצמו ובני משפחתו ובכך קבע את המסורת שקיסרי שושלת צ'ינג יקברו באתר זה.

כשבנו של קאנגשי, הקיסר יונגג'אנג (1735-1678), עלה על כס השלטון ב-1723 גם הוא בחר בתחילה באתר סמוך לקבר אביו, אבל אחר-כך התחרט בטענה שאומנם המקום גדול מספיק על מנת לבנות קבר, אבל הקרקע מכילה חול וסלעים ולכן איננה מתאימה לקבר. הוא דרש מפקידיו למצוא מקום אחר, מתאים יותר. קיימת טענה שלא הוכחה, שהסיבה האמיתית להחלטה זו הייתה אחרת. יונגג'אנג, שהיה בנו הרביעי של קאנגשי, עלה לשלטון במרמה באמצעות חיסול אחיו. לכן, בהיותו מאמין באמונות טפלות, הוא חשש להיקבר לצד אביו.[1] הפקידים מצאו את המקום האידיאלי באזור טָאיְפִּינְגְיוּ בנפת יי. המאוזוליאום של יונגג'אנג החל להיבנות בשנת 1730 (השנה השמינית לשלטונו), ובנייתו הסתיימה ב-1737, שנתיים אחר מותו. עם סיום הבנייה נקרא הקבר טָאיְלִינְג ובנוסף ליונגג'אנג נקברו בו 21 פילגשים. באותה שנה מתה גם שְׂיָאושֶׁנְגְשְׂייֵן, אשתו הרשמית של יונגג'אנג ועל פי כללי שושלת צ'ינג נבנה עבורה קבר נפרד שבנייתו ארכה 40 שנה והושלמה ב-1777. קבר זה, שוכן מזרחית לטָאיְלִינְג ומכונה קבר טָאיְלִינְג המזרחי.

בנו, הקיסר צ'יינלונג, החליט שקברו יהיה באתר המזרחי, אבל על מנת לאזן בין שני האתרים הורה צ'יינלונג ב-1796 שמעתה יקברו קיסרי שושלת צ'ינג לסירוגין באתר המזרחי והמערבי.[2] בנו, הקיסר ג'יאצ'ינג (1820-1760) עלה לשלטון ב-1796 וכיבד את ההנחיה והחליט להקים את קברו 500 מטרים מערבית לטָאיְלִינְג. הבנייה החלה באותה שנה והסתיימה ב-1803 (השנה השמינית לשלטונו). עם השלמתו נקרא הקבר צָ'אנְגְלִינְג. במקביל נבנו באתר הקברים ל-17 הפילגשים של ג'יאצ'ינג.

דאוגוואנג, הקיסר הבא בשושלת (1850-1782), הקיסר השישי מאז ששושלת צ'ינג השתלטה על סין, קיבל גם הוא את ההנחיה של צ'יינלונג ושנה אחרי שעלה לשלטון ב-1820 החלה בניית המאוזוליאום באתר המזרחי, והיא הושלמה ב-1827. במקביל נבנה גם הקבר לפילגשיו במקום. שנתיים אחר-כך חדרו מים לתא הקבורה התת-קרקעי. הקיסר התמלא זעם, העניש בחומרה את הפקידים האחראים, הורה לפרק את הקבר, ובניגוד להוראת סבו החליט להקים את הקבר מחדש באתר המערבי. הבנייה באתר החדש נמשכה חמש שנים והקבר כונה מוּלִינְג, מבנה הקבר השלישי באתר. גם קבר הפילגשים פורק ונבנה מחדש. אשתו הרשמית, הקיסרית שְׂיָאוגִ'ינְגְצֶ'נְג נקברה גם היא בקבר הפילגשים שמעמדו שודרג עקב כך והוא מכונה קבר מוּלִינְג המזרחי.

שני הקיסרים הבאים, שיאנפנג (1861-1831) וטונגג'ה (1875-1856) נקברו באתר המזרחי. הקיסר הבא, גוואנגשו (1908-1871) עלה לכס השלטון בגיל ארבע, ולמעשה תפקד בפועל כשליט (אם כי כשליט בובה) בין השנים 1889 ל-1898. הוא ניסה ב-1898 ליזום רפורמה ובתגובה גרמה הקיסרית האלמנה צה שי, שהייתה השליטה האמיתית של האימפריה מאחורי הקלעים, להכניסו למאסר בית בו שהה עד יום מותו מהרעלת ארסן.[3] יורשו היה פויי, הקיסר האחרון בשושלת. הוא עלה לכס השלטון בגיל שנתיים, ואביו שימש כעוצר. בין הפעולות הראשונות שבוצעו בשמו הייתה הקמת אחוזת הקבר לקיסר הקודם. הקבר לא הושלם ב-1912 כאשר הקיסרית האלמנה לונְגְיוּ ששימשה אז כעוצרת חתמה על המסמך שבו ויתרה שושלת צ'ינג על השלטון בסין. באחד הסעיפים במסמך הוויתור התחייב ממשל החדש ברפובליקה של סין לאפשר את השלמת הבנייה של קברו של גוואנגשו ואף לממן אותה. בניית הקבר הסתיימה ב-1913, והקיסר נקבר בו אז. במקביל נבנו קבריהן של שתי הפילגשים של גוואנגשו.

גם עבור פויי נבחר מקום באתר המערבי, אלא שהעבודות עליו הופסקו עם נפילת שושלת צ'ינג. פויי מת ב-1967 לאחר ששירת את הממשל הקומוניסטי ונקבר בבייג'ינג. ב-1995 הועברו שרידיו ונקברו בקבר צנוע צפונית לקבר צ'ונְגְלִינְג באתר קברי צ'ינג המערביים.

במהלך ההיסטוריה הוקמו באתר בנוסף לקברי הקיסרים קברים לשלושה מבניו של הקיסר יונגג'אנג (בשנים 1736–1737), ולשתיים מבנותיו של הקיסר ג'יאצ'ינג (ב-1803).

בניית הקברים נמשכה באתר לסירוגין במשך 183 שנים עד 1913 עם קבורתו של הקיסר גוואנגשו בצ'ונְגְלִינְג.