אילוסטרציה של טקס הקרבת קורבנות בקהוקיה בו נחנקו למוות 53 נערות ונשים צעירות (בגילאים 15 עד 25) אשר נקברו לצד אדם בעל מעמד גבוה.

המתיישבים הראשונים הגיעו לקהוקיה בסביבות שנת 650, אך בניית התילים החלה רק לאחר 1050 במקביל לפריחתה של תרבות המיסיסיפי, אך האתר ננטש לפני 1400. התושבים לא השאירו אחריהם כתובות כלשהן, ושמה המקורי של העיר לא ידוע. השם קהוקיה מתייחס לשבט האילינווק שאיננו קשור לעיר המקורית, אך התגוררו במקום כאשר חוקרים צרפתים הגיעו למקום בשלהי המאה ה-17, זמן רב לאחר שקהוקיה ננטשה. לא ידוע מי הם הצאצאים של אנשי קהוקיה והאם הם שרדו, אם כי ישנן מספר קבוצות אינדיאנים הנחשבות לכאלה.

קהוקיה הייתה המרכז החשוב ביותר עבור האנשים הידועים כמיסיסיפים, שיישוביהם התפרסו על אזור המערב התיכון, המזרח, והדרום-מזרח של ארצות הברית. קהוקיה שמרה על קשרי מסחר עם קהילות כגון הימות הגדולות בצפון וחוף המפרץ בדרום. באתר בשם סילרונייל, הנמצא ליד רד וינג שבמינסוטה, נמצאו כלי חרס וכלי אבן בסגנון קהוקי.

בשיא פריחתה של קהוקיה היא הייתה המרכז העירוני הגדול ביותר מצפון לערים המזואמריקניות הגדולות שבמקסיקו. אף על פי שלפני 1050 היו במקום רק כ-1050 תושבים, לאחר מכן החל גידול מואץ במספרם. הארכאולוגים מעריכים שגודלה המרבי של האוכלוסייה היה בין 8,000 ל-40,000 תושבים, כאשר רובם חיו בחוות מסביב למרכז העירוני הראשי.

בהנחה שהאומדן של הארכאולוגים נכון, משמעות הדבר היא שאוכלוסייתה של קהוקיה הייתה הגדולה ביותר בארצות הברית עד לשנת 1800 בקירוב, כאשר אוכלוסייתה של פילדלפיה עברה את קו ה-40,000.

דעיכתה של קהוקיה

קהוקיה ננטשה כמאה שנים לפני הגעת האירופים לצפון אמריקה בתחילת המאה ה-15. גורמים סביבתיים כגון ציד-יתר ובירוא יערות הוצעו על מנת להסביר את התופעה הזו. אפשרות נוספת שהוצעה היא פלישה על ידי כוח צבאי חיצוני, אם כי העדות היחידה למלחמה שנמצאה היא מכלאת העץ ומגדלי התצפית שמסביב להר הנזיר. כיוון שאין עדויות רבות להתרחשותה של מלחמה, נראה כי הגדר שימשה למטרות טקסיות ולא צבאיות. אפשרות נוספת שהועלתה היא מגיפות שהתחוללו וגרמו לתמותה גבוהה. אולם, בתאוריות האחרונות שהוצעו נטען כי הגורם העיקרי לדעיכתה של קהוקיה היה קריסת המערכות הפוליטיות[1].