במקור היו אלה שדות שהשתרעו ממערב לארמון טווילרי, מעונה של מארי דה מדיצ'י שניצב על שטח גני הטווילרי של היום. בשנת 1616 החליטה מארי דה מדיצ'י להאריך את ציר הגן של ארמונה בשדרת עצים ארוכה. השדרה וסביבתה שימשו כשטח גנים פתוח, שעם השנים הוארך עד לכיכר האטואל. לקראת סוף המאה ה-18 הפך האזור לאופנתי ויוקרתי למגורים, ונבנו סביבו בתי מידות וארמונות פאר, הבולט בהם – ארמון האליזה. בשנת 1828 הפכה השדרה לרכוש העיר, והתווספו לה שבילי הליכה, מזרקות ותאורת גז. מאז המשיכה להתפתח ולקבל את צביונה העסקי והמסחרי. בשנת 1993 עברה עבודות פיתוח נרחבות, שכללו את הרחבת המדרכות.

מאז 1860 מאוגדים בעלי העסקים לאורך השדרה בוועד, שתפקידו לדאוג לשמירת אופייה הנוצץ של השדרה ולוודא פיתוח עסקי הולם.