ב-1889 שלטה בריטניה באזור והשלטון הבריטי-מצרי החליט שגבול הסמכות של המושל הבריטי בסודאן יהיה בקו רוחב 22° צפון, וכתוצאה מכך היה משולש חלאיב בשטח מצרים וביר טוויל בשטח סודאן. ב-1902 שינו הבריטים את הגבול וקבעו שמשולש חלאיב קרוב יותר לח'רטום, בירת סודאן הן מבחינה תרבותית והן מבחינה גאוגרפית. הגבול החדש לא היה תלוי בקו הרוחב והוא ירד מהים האדום לכיוון דרום מערב, חצה את קו הרוחב והקיף את ביר טוויל, כך שנוצרו שני שינויים: משולש חלאיב שמצפון לקו הרוחב, עבר ממצרים לסודאן וביר טוויל שמדרום לקו הרוחב, עבר מסודאן למצרים. ב-1956, לאחר שקיבלה סודאן עצמאות, תבעה שהגבול בינה ובין מצרים יהיה על פי זה של 1902, כך שהיא תקבל את השליטה במשולש חלאיב, ומצרים תקבל לשליטתה את ביר טוויל. המצרים טוענים שיש לקבל את הגבול שנקבע על קו הרוחב 22° וחלוקת השטחים היא לטובתה. כתוצאה מהתביעה של שתי המדינות לקבל את משולש חלאיב הגדול פי עשרה מביר טוויל ובעל הגישה לים, נותר ביר טוויל ללא דורש.

בשנת 2014 הכריז אמריקאי בשם ג'רמייה היטון על האזור כ"ממלכת צפון סודאן" (רו'), כמתנת יום הולדת לבתו בת השש, אמילי, אשר רצתה להיות נסיכה[1]. אף מדינה לא הכירה בעצמאותו של האזור[2].

^ הקים ממלכה באפריקה כדי שבתו תהיה נסיכה, באתר ynet, 15 ביולי 2014
  ג'ק שנקר, ברוכים הבאים לחבל הארץ שאף מדינה לא רוצה, באתר הארץ, 27 באפריל 2016 ^ כתבה באתר הוושינגטון פוסט