מקדשים אלה הוקמו בידי הפרעונים סתי הראשון ורעמסס השני, בין השנים 1284 לפנה"ס ל־1264 לפנה"ס לערך. המקדשים הוקמו לזכר המלחמה עם החיתים בקרב קדש על האורונטס בשנת 1289 לפנה"ס לערך, שהסתיימה ללא הכרעה צבאית, אבל המצרים הציגו אותה כניצחון. הקומפלקס המדובר הוא אחד משישה מקדשים חצובים בסלע שנבנו בנוביה במהלך כהונתו של רעמסס השני, אשר נבנו על־מנת להרשים את שכנותיה הדרומיות של מצרים וכן לחזק מחדש את הדת במצרים. האתר נחשף בשנת 1817 על ידי ג'ובאני בלזוני.

 

במקור - שני המקדשים חצובים בתוך שתי הגבעות המקוריות - מבט מכיוון הנילוס, 1905-1907

 

כיום, לאחר השחזור - שני המקדשים נמצאים בתוך שתי גבעות מלאכותיות, הקטנות בגודלן מאשר הגבעות המקוריות, מבט מכיוון חוף אגם נאצר, 2005. משמאל - מקדש רעמסס השני (הגדול), מימין - מקדש נפרטרי (הקטן)

בשנת 1959 החל מבצע תרומות בינלאומי לשימור המבנים בנוביה. השרידים הללו, שהם הדרומיים ביותר לאותה ציוויליזציה מצרית עתיקה, נמצאו תחת סכנה ממשית בעקבות הצטברות מי הנילוס מדרום לסכר אסואן (אשר נבנה בדיוק למטרה זו – אגירת המים מדרומו). מבצע ההצלה של מקדשי אבו סימבל החל ב־1964, ועלותו נאמדת בכ־40 מיליון דולר. בין 1964 ו־1968, האתר כולו נחתך לבלוקים גדולים, פורק וכונס מחדש באתר חדש – 65 מטר גבוה יותר ו־200 מטר הרחק מהנילוס על־מנת להצילו משקיעה באגם נאצר בשעה שזה הלך והתמלא מאחורי הסכר, באחד המבצעים שנמנה עם ההישגים הגדולים והחשובים ביותר של ההנדסה הארכאולוגית בימינו. אחת התוכניות הראשונות לשימור המקדשים הייתה בנייה של חלון זכוכית ענק שיקיף את המקדשים מכל עבריהם ולתוכם אפשר יהיה להוריד תיירים דרך פתח עילי, אך תוכנית זאת לא מומשה.