Carnaval do Brasil ( הקרנבל הברזילאי )

הקרנבל הברזילאי (בפורטוגזית: Carnaval do Brasil) הוא חג בן ארבעה ימים בברזיל, המתחיל כל שנה חמישים יום לפני חג הפסחא. הגרסה הברזילאית לחג הקרנבל, הנחגג בעולם הנוצרי כולו, ובפרט בברזיל, מסתיים ב"יום שלישי השמן" (המוכר בצרפתית כמרדי גרא, "Mardi Gras"; בפורטוגזית: "Terça-Feira Gorda"), יום לפני "יום רביעי של האפר" (בפורטוגזית: "Quarta-Feira de Cinzas"), אשר מסמן את תחילת התענית. ספציפית בברזיל, הקרנבל מתחיל רשמית ביום שבת שלפני יום שלישי השמן. הקרנבל הברזילאי התפתח במהלך המאה ה-19 והמאה ה-20 כחגיגה עממית לאומית, וקיבל במהלך הזמן אופי ייחודי שהתרחק במידה מסוימת מהחג המקורי, ולמעשה החג מרכז חלק מהתרבות הברזילאית ומאחד אותה במסגרת זמן הקרנבל. הקרנבל הברזילאי נחגג בהקשרים שונים, לעיתים תרבותיים- מוזיקה, מחול, שירה, פולקלור, אגדות עממיות, הומור, מחוות תרבותיות רבות ושונות, מורשת לאומית ועוד, ולעיתים דתיים. בחלק מהמקרים מהנצרות הקתולית ולעיתים בהקשר של דתות אפרו ברזילאיות הרבות. במהלך הזמן, הקרנבל קיבל מסורות שונות בכל אזור ובמקביל להתפתחות הקרנבל כמסורת עממית, התפתחה הסמבה, ונוצרו סביב כל הקרנבלים בברזיל, תרבות ושפה שמתארת את אירועי הקרנבל, את התהלכות, המופעים, וסגנונות המוזיקה. כל מפגן פומבי בקרנבל מתאר באופן מדוקדק אלמנטים תרבותיים שונים ומושקע בהם פירוט רב, וישנה השקעה דקדקנית ומחמירה עד מאוד בפרטים, בתלבושות, בריקוד, בחזות ואסתטיקה שהיא בעלת ערך חשוב בתרבות הברזילאית.

במהלך ארבעת ימי הקרנבל (ובמקומות רבים בברזיל גם במהלך השבוע שלפני תחילתו הרשמית ועד ליום ראשון שאחרי סיומו הרשמי) מתרחשים ברחבי ברזיל תהלוכות רחוב עממיות שנקראות בולוקס, בה יש משאית המובילה מוזיקה וסביבה רוקדים, ישנם בולוקוס בנות מספר אנשים, ולעיתים מוזיקה עם רמקולים שמושכת סביבה כמות גדולה מאוד של אנשים. במקביל אליהם נערכות ברחבי ברזיל תחרויות של בתי הספר השונים לסמבה שמתחרים בנפרד בכל עיר באצטדיון בשם סמבדורום. המצעד הוא אירוע תרבותי חשוב והוא מוקדש כולו כדי לחגוג את התרבות והמורשת הברזילאית. הקרנבל המפורסם ביותר הוא הקרנבל בריו. סגנון נוסף הם בלוקוס המסורתיים שנקראים בשמות רבים, כשהמוכר ביותר זה המארקטו (סוג מסוים, המנוח מארקטו מקבל עוד שימושים אחרים) אלה בולוקוסים שחוגגים מסורת מקומית, מצגים סיפור פולקלור או משמשים לפולחן דתי. בולקוס כאלה קיימים בצפון מזרח ברזיל בעיקר, בבאייה ופרנמבוקו חלק גדול מהקרנבל מוקדש לתהלוכות כאלה.

רוב האירועים מתלווים בתזמורת כלי הקשה וכלי נשיפה או כלים חשמליים וכן שירה. סגנונות המוזיקה בקרנבל באזורים השונים כוללים סמבה, סמבה אנרדו, מרקטו, אשה, סמבה-רגאיי, פוהו, פרבו מארש ועוד. ברוב האירועים הציבור רוקד או שר לצלילי התזמורת.

הקרנבל הברזילאי מושך מאות אלפי תיירים כל שנה מרחבי העולם. היעדים המבוקשים ביותר הם ריו דה ז'ניירו, סלבדור ורסיפה. פעילות התיירות, לצד מסחור התהלוכות ומכרת תחפושות, שתייה (בעיקר בירה), מוזיקה וסעיפי מסחר אחרים, הופכים את הקרנבל הברזילאי לתעשייה המגלגלת מיליארדי ריאלים לשנה.

לקרנבל הברזילאי מוניטין של חגיגת "שכרון חושים", בו מתמסרים לתענוגות שתייה ומין. דימוי זה נפוץ כלפי חוץ, והוא מבטא את התדמית של הקרנבל הברזילאי בעולם. עבור הברזילאים מהווה הקרנבל חגיגה תרבותית ומסורתית, וגם חג שמוקדש לשמחה הנאה וחושניות, אך אלה אינם נתפסים כבעלי אופי חילוני או חוטא, והקרנבל בבאיה משלב גם ריקודים אקסטזים בעלי אופי אפרו-דתי.