ב-1731 נבנתה אמת מים באורך של 23 קילומטר שהובילה מים אל איסטנבול מצפון. קצה אמת המים היה בכיכר, שהייתה הנקודה הגבוהה ביותר באזור. בשנת 1732 בנה הסולטאן מהמוט הראשון מאגר ומתקן לחלוקת מים בכיכר וזה העניק לה את שמה. המתקן חילק את המים לצינורות משנה שהזרימו אותם לרבעים הסמוכים לכיכר. המתקן נסגר בשנת 1950, אך מאגר המים ניצב עדיין בקצה המערבי של הכיכר.

לאורך שנות קיומה הייתה הכיכר מוקד חשוב להפגנות ולעצרות פוליטיות, ובמידה רבה שימשה כראי של החברה הטורקית כולה. ב-1 במאי 1977, במהלך הפגנה לרגל אחד במאי שבה השתתפו כחצי מיליון אנשי שמאל[1], נפתחה על המפגינים אש צלפים מכיוון בניין מאגר המים וייתכן שגם ממלון מרמרה שמדרום לכיכר. בין 34 ל-42 איש נהרגו ו-126 עד 220 איש נפצעו באירוע, רובם נמחצו או נדרסו במהלך הפאניקה שהשתלטה על הכיכר, והאירוע נודע לימים כ"טבח כיכר טקסים". העובדה שאיש לא נתפס או הועמד לדין בשל האירוע גרמה להאשמתה של המדינה העמוקה (טורקית "derin devlet") באחריות לו. הראשון שטען לכך בפומבי היה בולנט אג'וויט, ראש ממשלת טורקיה לפני האירוע ולאחריו אך לא בעת הטבח עצמו. אג'וויט טען ב-7 במאי 1977 כי "למספר ארגונים וכוחות של המדינה גופא, אך הנמצאים מחוץ לשלטון מדינת החוק הדמוקרטית" ("Devlet içindeki, fakat demokratik hukuk devletinin denetimi dışındaki bazı örgütler ve güçler") יש יד במקרה [2][3].

בסוף חודש מאי 2013 החל בכיכר גל מחאות עקב התחלת בנייה של מרכז מסחרי בפארק טקסים גזי הצמוד לכיכר. המחאה החלה לאחר שהשלטונות אשרו לעקור מספר עצים לשם הקמת מרכז מסחרי. המחאות התפשטו והפכו למחאות נגד ראש הממשלה ארדואן.[4]

ב-13 בנובמבר 2022 התבצע בכיכר פיגוע טרור בו נרצחו ונפצעו מבקרים בכיכר[1].