מגלה הארצות הפורטוגלי בארתולומיאו דיאש עגן במפרץ שלחופו שוכנת כיום לידריץ ב-1487, במהלך מסעו לחיפוש נתיב ימי להודו. הוא כינה את המפרץ אנגרה פקנה (בפורטוגזית Angra Pequena; מילולית: "מפרץ קטן"), וב-25 ביולי 1488, יום חגו של יעקב בן זבדי, הציב פדראו בחצי האי שמדרום לו. במהלך המאה ה-18 הגיעו לאזור מספר משלחות הולנדיות בחיפוש אחר מחצבים, אך הן לא מצאו דבר. במאה ה-19 החלו לפקוד את האזור ציידי לווייתנים וכלבי ים, וסוחרי גואנו.

ב-1883 הגיע לאזור אדולף לידריץ, סוחר גרמני מברמן, ששאף להקים מושבה גרמנית. הוא רכש את אנגרה פקנה מקחורבב ת'נאיקסאב (ǃKhorebeb-ǁNaixab), ראש שבט מקומי מעם הנאמה, תמורת זהב בשווי 100 ליש"ט ו-200 רובים. ב-7 באוגוסט 1884 הונף דגל הקיסרות הגרמנית בחוף בסמוך לאנגרה פקנה, והמושבה דרום-מערב אפריקה הגרמנית כוננה באופן רשמי. לידריץ עצמו נעלם ב-1886, ולאחר מכן החליטו שלטונות המושבה לשנות את שם המפרץ ולקרוא אותו על שמו, מפרץ לידריץ (Lüderitzbucht).

בין 1904 ל-1907 הפעילו הגרמנים באי הכרישים שבמפרץ מחנה ריכוז לאנשים משבטי נאמה והררו, כחלק מרצח העם שביצעו בהם באותן שנים. באי הכרישים נרצחו בין 1,000 ל-3,000 בני אדם נרצחו או מתו בתנאים הקשים בהם הוחזקו במחנה. האסירים אף הועסקו בעבודות כפייה, ובנו את העיר לידריץ, את הנמל שלה, מסילת ברזל וחוות בסביבתה.

גילוי יהלומים בקרבת העיר ב-1909 הפך אותה לאטרקטיבית יותר, וב-1912 כבר התגוררו בה כ-1,100 תושבים לבנים. במקביל, הוקמה בסמוך לה עיירת הכורים קולמנסקופ.

באוגוסט 1914, זמן קצר לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נענתה דרום אפריקה לבקשת בריטניה, ופלשה לדרום-מערב אפריקה הגרמנית. לידריץ נפלה כבר ב-15 באוקטובר, והמערכה כולה נמשכה קרוב לשנה, עד שב-9 ביולי 1915 נכנעו הגרמנים. תושבים גרמנים רבים גורשו מהעיר עם סיום הלחימה, ואוכלוסייתה הצטמצמה. בשנים הבאות, התגלו מרבצי יהלומים באזור דרומי יותר, ולידריץ איבדה את מעמדה לטובת עיירות אחרות כפומונה ואליזבת ביי. בעיר נותרו בעיקר דייגים וכן פעלו בה מפעלים לאריגת שטיחים.

לאחר עצמאות נמיביה ב-1990, הביעו שלטונותיה שאיפה לשנות שמות מקומות שנתפסו כקולוניאליים. בין היתר, עלתה הצעה לשנות את שמה של לידריץ, אך בשלב זה שמה נותר על כנה, עם זאת, ב-2013 שונה שם מחוז הבחירה שלה לשם בשפת קויקוי - ǃNamiǂNûs[1].