מנזר סנטה קתרינה (יוונית Ιερά Μονή Αγίας Αικατερίνης στο Όρος Σινά ; ערבית دير سانت كاترين) הוא מנזר נוצרי יווני אורתודוקסי בדרום חצי האי סיני שבתחומי מצרים, בסמוך למקום הנחשב על פי המסורת הנוצרית כהר סיני, והמכונה בערבית "ג'בל מוסא" (הר משה). המנזר נחשב למוסד הנזירות העתיק ביותר, שפעיל ברציפות מאז הקמתו, והוא הוכר כאתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו. בתרבות הישראלית התפרסם המנזר כיעד תיירותי בעת השלטון הישראלי בסיני, ושימש כנקודת תחילת מסלול הטיפוס לג'בל מוסא. באותה תקופה גם פעל בסמוך למנזר בית ספר שדה "צוקי דוד".

שמו הרשמי של המנזר הוא "מנזר ההשתנות", אולם הוא ידוע כיום כמנזר קתרינה הקדושה, על שם קתרינה מאלכסנדריה, מרטירית וקדושה נוצרייה שחיה כנראה בראשית המאה ה-4. לפי המסורת הנוצרית, גופה של קתרינה, אשר עונתה וראשה נכרת, נישא על כנפי מלאכים אל הר סיני. מספרים כי בסביבות שנת 800 נמצאו שרידיה של קתרינה על ידי הנזירים בהר.

כתב יד המיוחס לצליינית נוצרייה מן המאה ה-4 לספירה בשם אגריה, מתאר את הביקור בהר סיני, ומציג אותו כאתר צליינות כבר בטרם הוקם שם המנזר.