בניית האתר במי סון החלה כנראה במאה ה-4. במשך מאות שנים נוספו לאתר מקדשים ומבנים בגדלים שונים, והאתר היה לאחד מהשרידים הבולטים של תרבות הצ'אמפה בווייטנאם. מעבר לתפקיד הריטואלי כמרכז לטקסים דתיים שנועדו לאפשר לשושלות המלכים ליצור קשר רוחני עם האלים, היה לאתר במי סון גם תפקיד כמרכז תרבותי ודתי, ובו גם נקברו מלכים ומנהיגים דתיים.

השרידים הראשונים שנמצאו במי סון תוארכו לזמנו של המלך בהאדראבארמן הראשון (Bhadravarman) (בשמו הווייטנאמי: Phạm Hồ Đạt) שמלך בין השנים 381 ל-413. הוא בנה אולם לעבודת האלים שיווה ולינגה. באדריכלות שבמי סון ניכרת השפעה הודית חזקה, שניתן לראותה במקדשים ובסטופות וכן בכיתוב על האסטלות, שהוא בשפת פאלי, שפה הודית.

ניתן ללמוד מכיתובים על אסטלות שונות על קיומו של מקדש עשוי עץ במאה ה-4, שנשרף כמאתים שנים לאחר מכן. במאה ה-7 נבנה המקדש מחדש על ידי המלך סאמבהוארמאן (Sambhuvarman, מלך בין השנים 577–629), הפעם מלבנים. מקדש זה עומד על תילו עד היום. המלכים הבאים המשיכו בשיפוץ המקדשים הקיימים ובהקמת חדשים. בבנייה נעשה שימוש בלבנים ובחומרים עמידים אחרים. שיטות הבנייה של בני הצ'אמפה מתקדמות מאוד, וגם כיום קשה להבין כיצד חיברו בין הלבנים וכיצד הרימו אותן למקומן.

הסטופות והקברים נבנו בין המאה ה-7 למאה ה-14, אך חפירות בקברים גילו שמלכים מאומת הצ'אמפה נקברו במקום כבר במאה ה-4. במכלול כולו נמצאים יותר משבעים מבנים, וכנראה ששימש כמרכז הדתי והתרבותי של אומת הצ'אמפה בעת שבירתה שכנה בטרא קיו (Trà Kiệu) או בדונג דואונג (Đồng Dương).