באזורי תימן פרחו ממלכות רבות עד תחילת האסלאם. הן היו מושתתות על גידולים חקלאיים ייחודיים לאזור כמו לבונה, מור ותבלינים האופייניים לאזורים טרופים. קשרי מסחר בתבלינים ובשמים הפכו את אזור דרום חצי האי לפורח מבחינה כלכלית. לאורך הרי עסיר לכיוון צפון התפתח לו נתיב הבשמים שסיפק למדינות הים התיכון תבלינים ובשמים אקזוטיים. אזור תימן הושפע מהמתרחש באפריקה. האימפריות בחבש ובאתיופיה מצאו את אזור תימן כנגיש למסחר וגם כאזור עליו ניתן להשפיע. עם כניסת הנצרות לאתיופיה, התנהלו מספר מלחמות דת בתימן בה הייתה מעורבות של יהודים בניסיון להשפיע על הדת במקום. עם עליית האסלאם הפך כל חצי האי למוסלמי, ולמעט היהדות, לא הורשתה אף דת אחרת להתקיים בחצי האי. דווקא עליית האסלאם סימלה את דעיכתו של דרום חצי האי - תימן. מרכז הכובד עבר למכה ומדינה ומשם דרך שלטון הח'ליפים עברה האימפריה המוסלמית לכיוון דמשק ובגדאד. הפתיחות של הגבולות במזרח התיכון, וחיבור פרס והקווקז וטורקיה לצפון אפריקה וספרד גרם לשקיעה בדרום חצי האי כשמכה ומדינה נהנות במעט מפריחת האסלאם. המהפכה השנייה שהתחוללה באזור הגיעה מכיוון מציאת שדות הנפט בחצי האי. עם תחילת המאה ה-20 ומלחמת העולם הראשונה, החלה חלוקה מחודשת של המדינות באזור וגורם הנפט הפך לחלק עיקרי בהתפתחות המדינות והכלכלה באזור. תוך כמה עשורים, הלך והתגבר כוחן של מדינות חצי האי בהתבססותן על הנפט. למעט תימן (שהייתה בעבר הממלכה המבוססת של חצי האי), שאר מדינות חצי האי החלו לפרוח כלכלית לפי יחס כמות הנפט שבאדמתן.