במהלך מלחמת העולם השנייה נבנתה "אוניית הוד מלכותו פורט ראף" כנמל ימי, המורכב מפלטפורמה הנישאת מעל הים באמצעות שני מגדלים חלולים. הנמל הוצב מעל חולות ראף (Rough Sands) במים בינלאומיים, מחוץ למים הטריטוריאליים של בריטניה. המתקן, שנקרא "מגדל ראף" היה בשימוש במהלך המלחמה ושהו בו 150–300 חיילי הצי המלכותי הבריטי[1]. בשנת 1956 ננטש המתקן. ב-2 בספטמבר 1967 השתלט על המתקן פאדי רוי בייטס, הקים במקום תחנת רדיו פיראטית, וקרא לעצמאות המתקן בהתאם לחוק הבינלאומי.

בשנת 1968 נאשם בנו של רוי, מייקל בייטס, בבית משפט בשל אירוע שבו נורו יריות מסילנד על אוניית הצי הבריטי אשר ניסתה לפנותו מהמתקן. בית המשפט קבע בהחלטתו מיום 25 בנובמבר 1968 כי האירוע אירע מחוץ למים הטריטוריאליים של בריטניה, ועל כן אין לו סמכות לדון בתביעה.

בשנת 1978, בעת שרוי בייטס שהה מחוץ למתקן, אלכסנדר ג. אכנבך, ראש הממשלה של האי וכמה אזרחים גרמנים והולנדים ניסו להשתלט על המתקן באמצעות החזקתו של מייקל כבן ערובה. לאחר מספר ימים הוא שוחרר בהולנד. בייטס שכר שכירי חרב וכבש את המתקן, ולאחר מכן החזיק בפולשים למתקן בטענה כי הם שבויי מלחמה. רוב ה"מורדים" הכירו שוב בסמכותו של בייטס וקיבלו שוב אזרחות באי, למעט גרנוט פיץ (Gernot Pütz), עורך דין גרמני שהיה בעל אזרחות סילנד, שנאשם בבגידה ונדרש לשלם קנס של 75,000 מארקים. ממשלות גרמניה והולנד פנו לממשלת בריטניה ודרשו את שחרורו, אולם ממשלת בריטניה טענה כי היא אינה אחראית לנוכח החלטת בית המשפט משנת 1968. גרמניה שלחה נציג דיפלומטי משגרירות גרמניה בלונדון אל סילנד על מנת לדון עם בייטס בשחרורו של פיץ. מעשה זה מהווה, בהתאם לכללי המשפט הבינלאומי, הכרה דה פקטו בקיומה של מדינה עצמאית בשם סילנד.

אכנבאך הקים "ממשלה גולה" בגרמניה וטוען להיותו השליט האמיתי של המדינה ולתואר "ראש מועצת המדינה" (Chairman of the Privy Council). לאחר התפטרותו בשנת 1989 מסיבות בריאות, החליף אותו בתפקיד ראש הממשלה הגולה יוהנס סייגר (Johannes Seiger).

דרכוני סילנד זויפו על ידי הממשלה הגולה ונמכרו במזרח אירופה. אנשים הנושאים דרכונים אלה היו מעורבים ברצח של ג'אני ורסצ'ה, ועל כן בשנת 1997 הודיעה משפחת בייטס כי היא מבטלת את כל הדרכונים של סילנד, לרבות אלה שהיא עצמה מכרה.

ב-2003 שלחה סילנד באופן רשמי את האתלט דארן בלקבורן מטורונטו שבאונטריו שבקנדה להשתתף באירועי ספורט מקומיים הכוללים ריצת מרתון. ב־23 במרץ 2006, בשרפה שפרצה בגנרטור באי והתפשטה לכל חלקיו, נהרסו חלקים נרחבים ממבנהו של האי.

בשנת 2007 דווח כי בייטס הציע את האי למכירה עבור סכום של כ-750 מיליון אירו[2].

בחודש אוקטובר 2012 מייסד הנסיכות פאדי בייטס נפטר בגיל 91, כאשר השליטה בנסיכות עברה לבנו, יורש העצר מייקל בייטס, המתגורר בסאפוק שבמזרח אנגליה[3].