שריד מחומת קז'ימייז' העתיקה  ערך מורחב – יהדות קרקוב

בתחילת המאה ה-14 כבר הייתה קהילת קרקוב אחת הקהילות היהודיות החשובות ביותר באירופה, קהילה שנהנתה מכתב הזכויות שניתן לה ב-1334 על ידי המלך קז'ימייז' השלישי ("הגדול").

ב-27 במרץ 1335 החליט קז'ימייז' השלישי לתת את חסותו האישית ליישוב קטן שהתקיים על אי בנהר הויסלה ולהקים במקום עיר. העיר נקראה על שמו- קז'ימייז', בלטינית Casimiria. ב-1340 צורף גם היישוב שהתפתח סביב שוק הבקר בבאוול (Bawół), (תרגום שם המקום לעברית הוא תאו) לתחום קז'ימייז' וכך גבולות העיר חפפו את גבולות האי.

המלך העניק לעיר זכויות התואמות את זכויות מגדבורג ובכך הפך אותה למוקד משיכה ליהודים, הן מפולין והן מבוהמיה הסמוכה שהתיישבו בעיר ובנו בה בתי כנסת, הראשון שבהם היה האלטשול. ב-1362 הקים סביב העיר חומות וביצורים, בנה גשר לכוון קרקוב ובנה כנסיות.

בניית הגשר עודדה הקמת בתי מלאכה, בעיקר בתחום עיבוד עורות, שכעת יכלו לשווק את תוצרתם בקלות ונתנה דחיפה כלכלית לעיר. בתי המלאכה השתמשו במלח שהביאו ממכרות המלח בווייליצ'קה הסמוכים.

בשנת 1495 גורשו יהודי קרקוב לקאז'ימייז'. במשך הזמן גדלה קרקוב, וקאז'ימייז' הפכה לשכונה של קרקוב. רק בשנת 1867 הורשו היהודים לגור בכל חלקי העיר קרקוב. תולדות שתי הקהילות קשורות זו לזו.

מאז ימי הביניים הייתה קרקוב מרכז יהודי מן החשובים באירופה. רבי משה איסרליש (הרמ"א 1572-1520) נולד בקז'ימייז', וכיהן כדיין וכראש ישיבה, ובקז'ימייז' כתב את חיבורו ההלכתי הנודע 'המפה' על השולחן ערוך (הגהות הרמ"א).

בשנת 1553 נבנה בעיר בית הכנסת הרמ"א על שמו של הרב איסרליש, ובשנת 1534 נוסד בעיר בית דפוס עברי של האחים הליץ שהדפיס באותה שנה את ספרו של אשל אנשל: "מרכבת המשנה".

לפי פנקסי המיסים[1] במחצית המאה ה-16 היו למעלה מאלפיים יהודים משלמי מיסים בקז'ימייז', אולם מתוך ריבוי מוסדות העזרה ההדדית מסיקים כי מספרם היה גבוה משמעותית. מאחר שהמקום היה צר מלהכילם, נאלצו חלקם לבנות את בתיהם מחוץ לחומת העיר.

הקהילה היהודית בקז'ימייז' סבלה רבות ממאורעות המלחמה הפולנית-שוודית, בעת פלישת השוודים לפולין בין בשנים 1655–1657, אך לאחר שחרור העיר החלה הקהילה להתאושש אט אט. בין השנים 1815–1846 היו קרקוב וסביבתה רפובליקה חופשית עצמאית, דבר שתרם להתפתחות הקהילה. ב-1846 עברה קרקוב כחלק ממחוז גליציה לשלטון הקיסרות האוסטרו-הונגריה.

ב-1880 מילאו את אפיק הנהר באדמה, ליצירת רצף טריטוריאלי בין קרקוב לבין קז'ימייז' ובכך פסק קיומה העצמאי של העיר והיא הפכה לפרבר של קרקוב. בתוואי בו זרם הנהר עובר כיום רחוב Planty Dietlowskie.

במרכז הכיכר מצוי כיום שלט האומר: "לזכר 65,000 יהודי קראקוב והסביבה שנשמדו בשואה".

בשנת 2004 החל לפעול המוזיאון היהודי בגליציה.