Kopalnia soli Bochnia
( מכרות המלח בבוכניה )מכרות המלח בבוכניה (פולנית Kopalnia soli w Bochni) בעיר בוכניה שבדרום פולין, נמנים עם מכרות המלח העתיקים בפולין בפרט ובעולם בכלל. המכרות נוסדו במאה ה-13, כ-2000 שנים לאחר גילוי מלח באתר, והפכו לחלק מחברת המלח המלכותית. המכרות נסגרו ב-1964 והוכרזו כאתר לאומי היסטורי בפולין בשנת 1981. בשנת 2013 נוספו המכרות לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו, כהרחבה להכרזת מכרות המלח בווייליצ'קה השוכנים כ-20 ק"מ ממערב להם.
שקיעתו של סלע המלח באזור התרחשה במיוקן, ולאחר מכן הוא הוסע והתקמט במהלך היווצרות רכס הרי הקרפטים. המלח נמצא בשכבות בעומק של 500 עד 50 מטרים מתחת לפני הקרקע, והשכבות העשירות ביותר נמצאות בעומק של 200–300 מטרים. ממצאים מהתקופה הנאוליטית ומתקופת הברונזה מראים כי בני האדם הראשונים שניצלו את המחצבים, עשו זאת בדרך של איוד מי תמלחת שפרצו אל פני השטח במעיינות ויליצ'קה. המידע אודות כריית מלח באלף הראשון לספירה מועט, אך נראה כי האוכלוסייה המקומית המשיכה בשיטת איוד התמלחת.
נקודת המפנה בניצול המכרות התרחשה בסוף המאה ה-11, ככל הנראה כאשר שפיעת מעיינות התמלחת פחתה, ושיטת האיוד השתנתה, בין היתר על ידי חפירת פירים. במאה ה-13 החלה לראשונה כרייה יזומה באדמה במטרה להגיע אל המחצב ולהפיקו. הקשיים בחפירת פירים שיהיו עמידים בפני מים והרצון לשלוט על הפקת המלח, הביא להתערבות אדונים פיאודלים בתהליך, ולאחר מכן השתלט עליו בולסלאב החמישי, דוכס פולין בין השנים 1243–1279. בולסלאב החמישי נעזר בנזירים ציסטרציאנים לפתרון בעיות טכניות במכרות ולניהול המכרה המלכותי שייסד ב-1249. תחת שלטונם של דוכסי פולין, ומלכיה לאחר מכן, התגבר היקף הכרייה במכרות לקראת סופה של המאה ה-14, וזכות הכרייה נתונה לשליט בלבד. המכרות נוהלו על ידי חברת המלח המלכותית "ז'ופי קרקובסקי" (Żupy krakowskie - "מפעלי המלח של קרקוב") שישבה בטירת ויליצ'קה, ולמנהל המכרות הוענקה דרגה גבוהה בהיררכיית הכוח המלכותי. בתחילה נעשתה הכרייה בעבודת כפיים בלבד, אך במאה ה-15 החל שימוש בסוסים לביצוע חלק מהמשימות, והונהגו שיטות מכניות להעלאת הסלעים אל פני השטח, ולחיתוכם בצורת גלילים. תקופת הזהב של מכרות המלח באזור קרקוב נמשכה עד אמצע המאה ה-17, ובתקופה זו הם היוו את המפעל הגדול בפולין ואחד הגדולים באירופה כולה: כ-2,000 כורים כרו מלח בהיקף שנתי של כ-30,000 טון. עם חלוקת פולין הראשונה ב-1772, השתלטה אוסטריה על האזור, אך חשיבותם של המכרות לא נפגעה, וקיסרי אוסטריה ואוסטרו-הונגריה בקרו בהם.
בתחילת המאה ה-20 החלו המכרות לשקוע: מלח ים הפך לזול יותר בשל כך שניתן היה להשיגו בקלות ולשנעו באוניות וברכבות, ועלות כריית המלח במכרות עלתה שכן היה צורך להעמיק אל מעבה האדמה כדי להגיע אל המחצב. לבסוף, ב-1964, נסגרו מכרות בוכניה, והפכו לאתר תיירות. הם הוכרזו כאתר לאומי היסטורי בפולין בשנת 1981, ובשנת 2013 הוכללו ברשימת אתרי המורשת העולמית.
הוספת תגובה חדשה