פמוקלה (בטורקית: Pamukkale – "מצודת הכותנה") הוא תל טבעי בנפת דניזלי בדרום-מערבה של אסיה הקטנה שבטורקיה. האתר שוכן סמוך לכפר הנושא את אותו שם ונמצא 19 ק"מ צפונית לעיר דניזלי. התל, שאורכו 2,700 מטר ונישא לגובה של כ-20 מטר, חולש על העמק שתחתיו מגובה של 200 מטר. הוא תוצר של פעילות טקטונית שגרמה לנביעתם של מעיינות חמים שחומם מגיע ל-35 מעלות צלזיוס ויותר.

אחד המעיינות האלה, שמימיו עשירים במינרלים, הביא ליצירת התל משקיעתם של המינרלים, והקנה למקום את שמו בשל צבעו וצורתו. מי המעיין מכילים ביקרבונט וסידן המביאים להיווצרותו ולשקיעתו של סידן פחמתי. פעולה זו הותירה "מדרגות" לבנות של טרוורטין במורד התל שגובהן נע בין מטר אחד ל-6 מטר, ואלה נדמים למפלי מים שקפאו. שכבת הטרווטין מגיעה במקומות מסוימים לגובה של 10 מטר, והמעיין הנובע בהספק של 25 ליטר לשנייה מניב סלע משקע בכמות של כמעט 50 ק"ג ביממה.

בראש התל הוקמה במאה ה-2 לפנה"ס העיר העתיקה הייראפוליס, אשר התפתחה בעיקר על ידי הרומאים לאחר שחרבה ברעידת אדמה בשנת 17. בשנת 1988 הוכרזה פמוקלה כאתר מורשת עולמית יחד עם הייראפוליס. עד לצירופו של האתר לרשימות אונסק"ו הוא סבל מהזנחה ופיתוח-יתר, אשר גרמו לו נזק רב. בראש התל הוקמו מלונות אשר שאבו את מי המעיין החמים אל בריכותיהם והזרימו את שפכיהם בחזרה אל הטבע. שביל עפר נסלל על התל ואופנועים ואופני הרים עלו וירדו בו. מבקרים באתר נהגו להלך על הטרוורטין העדין כשהם נעולים בנעליים ולרחוץ בבריכות הטבעיות אגב שימוש בסבון. כתוצאה מכל אלה הפך הגיר לחום, והאתר החל מאבד את ייחודו.

הרשויות הטורקיות הרסו את בתי המלון וכיסו את השביל בבריכות מלאכותיות שרק אליהן מותרת כיום הגישה, וזאת בלא נעליים. חלק מהבריכות מרוקנות ממים במשך רוב היום כדי לאפשר לאור השמש להלבין שוב את הגיר.